נשיקה, וחיבוק, ונסעת,
בפעם אחרונה.
ובדמעות אין נחמה,
וזה כל מה שיש לי.

והלב נפרם,
וחציו עולה על מרכבות הזמן,
ונוסע תחת דמעות אלפי מלאכים-
מכאן.

וחציו נשאר בתוך חלל,
ורק נקודה אחת נוצצת-
באור ירח חסר מרחק אלפי שנות אור
מכאן.

ואיך ממשיכים מכאן?
ובעוד רגע גם תחושת ידך על עורי תעלם.
ובחוץ קר, וטיפות קטנות של מטר,
כדמעות אלפי מלאכים בוכים.
-וכאן?

ומה בכלל יש לי כאן,
בלעדיך?
לא משנה מה אעשה,
מכאן אין לאן לברוח.

התמונה - נובמבר 2004.
M-x900, F5.6, 1/500
עיבוד דיגיטלי בפוטושופ.

הטקסט - פבואר 2005.
כרגיל, כל המלחין ברוך, רק תספרו לי.