[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אתה נותן לי לנשום. פשוט לנשום את האוויר הזה שהוא ספק טהור,
ספק מלוכלך. אני כבר לא יודע מה לחשוב... יש בי, בדמות שאותה
אני משחק, את החלק שמחייך בגלל הדברים הקטנים, הרגעים האלו שלא
חוזרים יותר למרות העקשנות, למרות הרצון...

הדמות הזאת שנקרא לה כחול ונתאר אותה ככתם מטושטש וקצת הזוי
הייתה פעם דמות אמיתית חיה ובועטת, כזאת עם חלומות ורצונות
משלה ואפילו הליכה בטוחה בעצמה של מי שיודעת מה היא שווה ומי
אוהב אותה ומי לא - למרות שלא היה איכפת לה כי כמו שאימא של
כחול אומרת ''אהבה זה בא והולך... אף פעם לא נשאר''. מאז כחול
הספיקה לגלות שאימא טעתה כי גם כשזה בא והולך זה תמיד נשאר
וצורב ושום משחה לכוויות ושום מכונה למחיקת זיכרונות כבר לא
עוזרת לה.

אז כחול שהייתה פעם כתם כל כך גדול ויפה וקצת הזוי התחילה
להרגיש את הטשטוש ואיך שהיא נמחקת ואיך שהיא נעלמת וכמה שהיא
צריכה אהבה כזאת שתיתן סטירה לאימא הפסימית והחוצפנית שלה.
כזאת אהבה גדולה ומדהימה שכחול תבוא עם כל המסמכים, ההוכחות
והקלטות המתעדות ותזרוק לאימא שלה על השולחן המעוצב מדי שלה
ותגיד לה שהיא מצטערת שכל חייה חיה בעצב ובבדידות אבל זה לא
ככה ויש דרך אחרת והנה ההוכחות בשקית שעל השולחן והאימא וכחול
יבכו ביחד ויתחבקו והכול יהיה בסדר. תהיה סגירת מעגל וכחול
תוכל להפסיק את הטיפולים אצל האיש עם השם המוזר והחדר הלבן
ואימא שוב תחייך למרות העולם העצוב... למרות הכאב.

כחול חוזרת לעצמה למרות שהפליגה לחזיונות עתידיים והיא מוצאת
את עצמה באותו מקום. באותה מרפסת של בית כל כך יפה אבל כל כך
חסר זיכרונות. מאז שהיא עברה מעיר קטנה לפה עם כל החלומות
וההליכה הבטוחה שלה היא גילתה שבערים גדולות הלבד הוא גדול
ומוחשי יותר ושבערים גדולות יש יותר מטורפים.

אז כחול שעדיין נמחקת ורואה את ההשתקפות במראה כמאוד מטושטשת
לא בדיוק יודעת מה לעשות עם המידע הזה על ערים גדולות ואנשים
קטנים. ובלילות כשאף אחד לא מקשיב לה כבר היא מוצאת את עצמה
מדברת לאותו האיש שביום היא מכחישה כל ידיעה על קיומו. היא לא
מספרת גם לא לכתמים הקרובים אליה שהוא קיים והוא ישן איתה
במיטה ועושה איתה אהבה, והיא יכולה לדבר אתו שעות מבלי לשאול
שאלות ומבלי לצפות לתשובות אבל בבוקר הוא עוזב והיא מבטיחה לא
לספר... שלא יכתבו על זה בעיתונים ואנשים יתחילו לדבר אתו
בלילות כי הוא רק שלה. ובבקרים כשהוא עוזב היא קמה וכבר מוותרת
על הקפה ונעלמת לעבודה, שם היא מדברת בלי סוף ומראה לכולם איזה
כתם יפה וגדול היא ואף אחד לא רואה כמה מייק-אפ היא שמה ואיזה
יופי היא משחקת ואיזו שחקנית אופי מצוינת היא יכלה להיות. והיא
רצה לה בין פגישה לפגישה, מחייכת כמו ההיא בפרסומת של משחת
השיניים החדשה וככה היא נראית בריאה ולא מאיימת על כל מי שיוכל
איכשהו להתאהב בה ולתת לה הוכחות להראות לאימא שלה.

ואז היא חוזרת באוטובוס כי זו הבחירה שלה. זה מה שמרגש אותה.
לעלות למיקרוקוסמוס הזה ולהתמודד עם הפחדים שלה מול כל הזרים
האלו שרואים שהמייק-אפ נוזל לה אבל לא ממש איכפת להם, וככה היא
יכולה להישבר ולשתף ולבכות ולאף אחד זה לא יפריע ואולי מישהו
ירחם ויתאהב והיא תוכל להוכיח לאימא שלה. ואז כחול תרים את ידה
לכפתור האדום ההוא שאסור לגעת בו אף פעם ובעדינות ובשבריריות
היא תלחץ ותרגיש איך הכול כואב לה ואיך שהיא רוצה כבר שהסוף
הברור הזה יבוא אליה ויקח אותה. כי מה שווים החיים האלה ולמי
היא בעצם עושה טוב על הלב ולמה היא לא יכולה פשוט לשתוק ולא
לפחד מהדממה ולהיות מאושרת מהשקט הזה. ואז האוטובוס שלה,
המיקרוקוסמוס שבנתה לעצמה יעצור והיא תתבקש לרדת בזהירות מבלי
ליפול - אוטובוסים לא נבנו בשביל עקבים גבוהים - והיא תרים את
ראשה מהרצפה ותצעד לה קדימה, ויראו את הזיכרון הקלוש להליכה
הזקופה והבטוחה בעצמה שלה אבל במהרה זה יתחלף בגרירה של עצמה
ושל מה שנשאר מהנשמה שלה מאחוריה. והיא תצעד לה ככה במשך שעות
בשדרות של העיר הזרה הזאת שעוד לא הספיקה לתת לפינותיה שמות
וזכרונות ואפילו לא חלום אחד והיא תשמע באוזניה את כל השירים
הקטנים שלה - את המנגינות שעושות אותה הכי מאושרת והכי נכונה
עם חיוך, ואולי ברגעים שכאלה היא משוכנעת שהחיוך הזה שהוא
אמיתי יגרום לאהבה להתאהב בה ואז יהיו לה מסמכים להראות לאימא.
עובדות יבשות על החיים.

סגירת מעגל - היא צריכה סגירת מעגל או בעצם חייבת סגירה שכזאת.
היא נותנת יותר מדי מעצמה לעולם ולקבצנים שברחובות והיא חייבת
לסגור משהו בה ולהתחיל מההתחלה. לנקות חלק מהמשקעים שהעבר
המחורבן הזה השאיר לה. להוריד את העקבים הגבוהים ולתפוס את
המקום היחידי בה שעוד לא הפסיד לאמא הפסימית שלה ולסיפורים
העצובים שלה.
כחול תהיה מעכשיו סופר-מודל. היא לא רק תחפש אהבה היא גם תמצא
ולעזאזל עם כל אלה שאומרים שהיא צריכה להפסיק לחפש ושזה יבוא
לבד. כחול החליטה לא לשחק יותר ולא להסתיר את הטשטוש כי זה
הולך דווקא טוב עם זה שהיא כתם קצת הזוי. כחול החליטה לטפל
בגוף הקטן והמחוק שלה ולאסוף את הנשמה שהיא גוררת מאחוריה כבר
יותר מדי זמן ולשים אותה בין החזה שלה ככה שיהיה לה גם נוח וגם
טוב. וכחול תהפוך את העיר הזאת למלאת זכרונות והיא תרצה להבהיר
שזה לא סיפור עם התחלה כמו כל הסיפורים ואמצע שבו יש את השיא
והנפילה וסוף הוליוודי שבו היא מבינה, שבו היא מקבלת איזושהי
הארה.
כי זה לא סיפור כזה, פשוט כחול הבינה שהיא יכולה להיות מאושרת
בדממה הזאת והיא תבוא לאימא שלה עם ההוכחות, המסמכים והקלטות
המתעדות והן יבכו ויתחבקו ותהיה סגירת מעגל וכחול תספר לה על
האיש שאתו היא מדברת בלילה ואיך שבבוקר הוא עוזב, אבל בלילות
הוא איכשהו מוצא לאן לחזור וכחול שוב תחייך למרות העולם
העצוב... למרות הכאב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברומא להיות
רומאי זה כולל
אורגיות ?









- מכבי בגלות


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/05 15:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דויד פרל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה