בסתיו, הוא עף עם הרוח ומצא עצמו בתוך מקום שומם.
נפקחו עיניו למציאות.
הלא זה מה שהוא רצה?! סוף סוף להיות לבד, חופשי?!
קשה היה לו לגלות את הריקנות והבדידות, אך בכל זאת החליט למצוא
עצמו בתוך מקום ללא סוף, עף לו ממקום למקום.
הוא חזר אל הנקודה שאותה עזב לפני שנים רבות וראה את עצמו.
קרן אור האירה עליו, הוא פרח כי חלקיק ממנו התגלה בפניו, נהיה
סקרן, רצה לגלות עוד ועוד.
אך לא הצליח.
כל החלקים מתקרבים הוא הבין, ויש לו עוד הרבה לפניו, הוא פחד
אך הסתקרן, הרי גילה רק את הראשון מבין הרבים.
הוא ראה כי יש עוד כמוהו, כי יכול הוא לפגוש אותם אך הם אינם
רואים אותו. הוא עמד ככה סתם, צעק וצרח לעברם אבל הם לא שמעו
אותו, נבל הוא במקצת.
אחרי זמן מה פגש הוא כמוהו, נהנה איתו, שמח איתו ופרח שוב, אך
נפלה טעות בידיו, כי לא יוכל להיות הוא שלו.
האם הוא לא ראה את קרן האושר קורנת מפניו?!
כן, כן, היא הייתה שם, זרחה, צעקה, איך הוא לא ראה?!
היא ירדה במקצת אך השאירה בו עוד קצת תקווה -
שאולי, רק אולי, הוא יראה אותה דרך החלון.