יש ימים שאין להם מקום
שצריך לבחור את המילים
מאחורי דלת שלא נועלים
יש מקום רק בין הדפים
אולי אשן בין הדפים.

הם לא אוהבים
והם לא טובים
ואני לא אוהבת אותם
ואני לא מזהה פה רחשי אדם
רק פחד,
רעש של עוד אחד שנפל
והסתבך בתוך כיסוי לתחת.

מה שחשוב
זה מי היה פה ראשון
לא מי נשאר בנאדם אחרון
אף אחד לא שרד. אף אחד.

אין פה מה לראות.
אז מה אם נעול
אז מה אם צריך אישור כניסה
יותר מדיי מעצמך פה לא תמצא.

הרבה אנשים
היו מאבדים את עצמם
בכזאת תקופה
ונוסעים להודו או טיבט.

אני נאחזת במה שנשאר
מחכה לאהבה שלי
שתבוא שתבוא שתבוא שתבוא
עוד יום אחד נגמר.