"הים... איננו שם, כבר לא קיים..."

motto:
"משנתתי, לא ייתן לך איש, ולי, אישה, לא תעולל זאת שוב,"

אלף!
איים בשמש,  
אמש,
היום נגמר מחר,
הים איננו שם. כבר לא,קיים.

ממאבק שוחק,  
ילך ליישון,
עייף. אין כוח,
להסביר ולתרץ.
שותק.

נמאס:
לקונכיות ולצדפות
אנוכיות ענקיות,
אנכיות,
שפתיים לפסק,
וללקק,
דמעות צורמות,
וללקט פנינים,
אוצר, זהב, מעות,
מקומץ סבך שבכי-הים,
מתוך מיצר, בשיפולי
מפרץ,
גונח...
נאנק, ונאבק
בתשוקותיו.

חסל! עצב.
מיליון שנה עיצב,
ייצב פטמות
סלעים קרות.
וכמו פסל,  
הוא מנפץ,
יציר כפיו.

פתי-כסיל,
משוט יריח,
בוא חמה,
בלא תמורה,
חיוך ברכה,
מלת תודה,
להאכיל דגים,
שחפים צרחניים.
והסירות
המסריחות,
שעל גבו, המסתירות
שקיעת-פאר.

יאכטות קטנות,
גאות, עושר
מדומה,
גאות, וחיש,
השפל המביש.

מבריאת שמש ער.
בכף ידו נרדם,
עולם שחצן
ומתפורר.
נדם.

הנה ביקיני,
תם התום.
עשרים-מאה,
של  מגטון
אטום,
ונויטרון.

וביגון-יתום,
דום שמש בגבעון
היכן יציע משכבו
לישון?

לקום מחר לים
עמל?
גלים קטנים,
מתחנפים,
ומלטפים, מלקקים,
רגלי שובר גלים.
השחצנים
מלגלגים,

וגל שביעי אדיר,
ער,
כמו אש
אביר סוער, פולש,
ללא שריון,
גועש,
מלא און מסתער,
ומתפלש,רוכן,
גולש ומתרוקן.

נסוג ומתרסק-קוצף,
לאלף רסיסים.
לומדי מעוף,
חולמי הילת-יהלומים
הולמים.
נושרים להתעלף,
וגוססים.

היש משפיל,
עצוב, ענוג,
מגל נסוג?
בעין הסערה,
באין שובר גלים...

אלף איים בשמש
אמש,
היום נגמר
מחר, לך
מסיבת ההפתעה,
מהר
שי, מתנה, אתנן,
עם שחר מקיצה,
מול חור שחור,
חלום הבלהה שבא:
הים... איננו שם!
כבר לא קיים.

כן! כן! כו!
זה קח ותן,
היום הים, מחר כולם,
מכרתן
את כולם...