New Stage - Go To Main Page

דני הכט
/
יד קפואה

"זה היה נורא" הוא מירר בבכי ואני עמדתי שם רטובה ולא מגשם.
כבר השלמתי עם העובדה שאהובי הלך ולא ישוב. שיירת המתים יצאה
מזמן לצעדה שלא נגמרת.
והנה אהובי כאן. חי. נושם.
ליטפתי את פניו כלא מאמינה, החולמת אני?
הם לקחו אותו בבוקר, אותו ואת שאר הגברים.
ראיתי את שאר הנשים בצריף מביטות במבט מת על אהובי ובוכות על
שלהן, שיותר לא ישובו.
"איני מסוגל להמשיך" הוא בכה ואני ניגבתי את דמעתו בפרוסת הלחם
שהייתה בידי. "אכול את זה", ציוויתי והוא אכל כאילו לא אכל
מימיו.
"אנחנו נמות כאן, דבר לא יעצור אותם", הוא אמר ונפל שדוד
לרגליי.
"אכן נמות כאן אמרתי", והוא הביט בי כלא מאמין אך גם בי תקווה
לא נותרה.
"אך כאן נמות יחדיו", לחשתי לפתע ולקחתי את ידו.
צעדנו לעבר הגדר כשברקע קולות הכלבים וצרחות הגרמנים.
אהובי נפל ראשון, שותת דם ומביט בי מלא בכאב. נישקתי את ידו
שאחזה בי, קפואה גוססת.
אח"כ גם אני נפגעתי, נפלתי ופניי לצידו מחכה למותי.
למותי שלא בא.
השארתי אותו למות לבד, בקור. ומאז חיי מחכים למותם.
הם מחכים כי הם לא נועדו לחיות מעבר ללילה ההוא.
אלמלא אותו קצין ס.ס רחום הם היו נפסקים אז באותו רגע קפוא.
והנה עכשיו 54 שנה מאוחר יותר אקיים את הבטחתי ואצטרף אל אהובי
ואל ידו הקפואה שעדיין ממתינה לחום גופי המחייה, נותן התקווה.
היום אנשק את ידו.

סבתי עצמה את עיניה באותו רגע ולעולם לא התעוררה יותר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/3/05 12:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דני הכט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה