אוספת את שערה קולעת לצמה
בקימורי צווארה בזוהר שפתה
כשהיא מביטה במראה רואה אותי
רואה אותה קסם שפעם היה
ובדרך משם להלאה ובפניה למעלה
חולפת לידי כמו רוח והשער נטרק
אני סתם עוד מפתח בצרור השדים
היא המנוע במחול הניצים
ואז עוד לא דימינתי
וכל מה שלא רציתי לא הבנתי
לכי
לכי עכשיו
מתעטפת חומה מעיין שכבת הגנה
לא איכפת לך להחליפה
שתהיה שחורה או רכה
העיקר שתהיה ולא משנה מה
והקרע בזיכרון בין הטוב לרע
רק מבטה זוכר, מבטה במראה
רואה אותי רואה אותה
קסם שפעם היה
משחילה כף לכפכף
מתנשאת מבטה
עכשיו כבר מובן
כאן זה נגמר
לכי
לכי עכשיו
שיטרק השער הרוח תרים
כל עלה של סתיו לפתע מחוויר
והרוח רכה, לא כועסת או קרה
וכמו הרוח תמשיך לפניה הבאה |
