טיפה ראשונה מנקרת מקור
של ציפור זעירה בשמי הערב
ומעל לראשי ייסורי הגוויעה
של שקיעת החמה במי העצב

שם רחוק על האופק בקצה המפרץ
אור ספינות מנצנץ וליבי כמו נחמץ
והלילה לאט יורד

הגשם ניתך וסוחף את הרחוב
הד של רוח קרה ומייבבת
ובתוך המיטה חמימות בודדה
מציירת חלום ומתפוגגת

שם על קרן ירח, תלויות על ענן
מחשבות על דרכי שאבדה עם הזמן
והשחר לאט עולה

לבד ברחוב בין עצים עירומים
כמו נפשי, נרדמו עם השלכת
וגופי רק קליפה, מרוקן ממגע
מנסה שוב לצבוע את הקשת

האוויר הרטוב מלטף את פניי
קרו שמש קטנה מקיצה את חושיי
והבוקר כל כך יפה