היא כבר לא לבדה, היא איתו
הוא כולו רק שלה, אהובתו,
הם כבר ביחד עכשיו
לא עוד בלילות הקרים לבד.
זה עם זו- כך היא חושבת
אותו היא רוצה- אותו אוהבת,
מביא הוא שלווה לגופה
מליבו מעניק לה מלוא אהבה.

אבל היו ימים אחרים- היא נזכרת
לילות עצובים- שעות בלי חסד.
היתה היא בודדה- עצובה
זכרונות רחוקים- ימים בלי אהבה,
והלילה קריר- ואהובה היכן?
נשכחות שבאים- והדרך לאן?
היא חושבת עכשיו עלייך
רוצה אותך לצידה- הוזה פנייך,
מדמה את אהובה שלא הכירה
רוצה באהבה שלה נחמה מביאה.

וכעת אתה איתה כאן יושב
אהובה שלמה- אתה כך חושב,
בלילות לא עוד קר- כאן לידה
עכשיו רק שלה- עכשיו לצידה.
ובפנים האביב פורח- מאיר
ופרפרים מלבלבים, מלאו בשיר,
כי את כול כולו לה עצמו מעניק, נותן
ומקום רך של עינוגים בליבו לה שומר.

ובין כל האהובים שהיו לה
בין כל אלו שהיו הם שלה,
היו את אלו שאהבו אותה
היו גם כאלו שהיו שם בגללה.
לא ידעה היא עם חיפשה חיבה
לא ידעה אם מצאה היא אהבה,
היא לא חשבה בין כל מה שיש בה
היא לא בחנה את ליבה, את גופה.
ושוב כמו תמיד היא נותרה לבדה
תמיד הסתכלה על הכל מצידה,
אף פעם לא מבפנים- לעולם בלי חיבה
אף פעם לא נותנת לגמרי מעצמה.

וביום שהוא בה, כך לחייה נכנס
כמו בסערה את חייה הרס,
בחטף אותה לאהבה סחף
וליבה הדואב בלהט נטרף.
הרעיד אותה- פתח את ליבה
עכשיו אהבה יש בקירבה,
עכשיו בלילות הקרים אין היא לבד
בין ימים משונים לא פוקד אותה סתיו.
ואיתה עד עולם הוא יושב
ידו הרכה בידה- הוא אוהב
עכשיו אהבה לה ברוך הוא נותן
והאביב ששב, בליבה לנצח שוכן.