אישה
אוגרת מילים בקופסאות שנהב מדומות
משיטה אוצרותיה אל תחתיות נפשה
מצפינה במגרותיה הנרעדות
עננים של רוך
שאספה
באצבעותיה מנודות המגע
שותתות דם ליטופיה הריקים
מלקטת סימנים
מפענחת את השקט
גונזת מבטים
נאלמים
בבוא הלילה
היא לובשת חיוכי מרציפן מצופים
עוטפת את העצב בהילת נחמה שברירית,
חובקת השתקפויותיה
בשתיקתה
השיר מוקדש ל - סימונה ברנשטיין עם חיוך!
השיר ששימש כהשראה: http://stage.co.il/Stories/455632
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.