גנובה, עטופה בין חוטי הריקמה... מרחפת באוויר...
החופש כל כך קרוב עוד טיפה וניגע...
הקשת זורחת בין ההרים ואני מזילה דמעה, יש חיים בין?
המוות קרב ואנחנו נופלים לאט לאט ואחנו יוצאים אל הקשת שתלטף
אותנו כמו החלום כמו האנושות הקיומית שלנו, שלי?
אני אהבתי רציתי יותר ולא פחדתי, סבלתי, הייתי גיבורה...
ועכשיו אני נופלת אל החופש הוא פה
עוד שניה אני חותכת.
אני אוהבת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|