השתיים למטה התחילו לאט, אבל מהר מאוד הגבירו את הקצב.
השמאלית לחצה על הכפתור עם החץ כלפי מעלה ומהר מאוד הגיעה
המעלית. השתיים למטה הכניסו אותי לתוכה בלי שהשתיים מלמעלה
מצמצו אפילו!
היו שם 5 אנשים. המעלית הייתה מיועדת ל-6 אנשים, בהנחה שכל אחד
מהאנשים שוקל 70 קילו. אבל נראה היה להן שכל אחד שהיה שם שקל
יותר מ-70 קילו. איתי היו שם שישה אנשים.
לא פחדתי שהמעלית תיתקע, הרי במילא כבר לא היה לי אכפת מכלום.
היה קצת צפוף, עד שהמעלית עצרה בקומה 3, ואז גבר אחד ואישה אחת
יצאו ופנו ימינה. השתיים למעלה הסתכלו על שניהם יוצאים ופונים
לכיוון השלט שכתוב עליו "מרזי מורית". היה רגע שהשתיים למטה
רצו לצאת אחריהם, אבל מהר מאוד הרגע הזה עבר.
למזלי, הדלת של המעלית נסגרה והן לא הספיקו לצאת.
ירדנו עד לקומה 2-. שם המעלית עצרה שוב ואדם אחד עם תיק שחור
יצא והלך ישר. עוד לפני שדלת המעלית נסגרה השתיים הרחוקות שמעו
את הצפצוף של המכונית שלו.
המעלית שוב עלתה. הפעם לקומה 7, שם יצאו מהמעלית שתי הנשים
האחרונות שנשארו חוץ ממני. בהתחלה הן התלחששו ביניהן, כנראה לא
החליטו לאן לפנות, אך כמה שניות לפני שהדלת של המעלית החלה
להיסגר, השתיים למעלה ראו שהנשים פנו לכיוון השלט עם החץ
ימינה, עליו היה כתוב "מכון כושר". הדלת שוב נסגרה.
זהו. רק אני נשארתי במעלית. בכוונה חיכיתי עד שכולם יצאו כדי
שאוכל ללחוץ על הקומה בה רציתי לצאת.

אף פעם לא היה ברור לי למה למעלית קוראים כך, "מעלית". הרי היא
משמשת גם לרדת וגם לעלות. אז למה רק "מעלית"?
מה ההגיון בזה שמעלית תיעצר בקומת קרקע, תעלה לקומה 3, תרד
לקומה 2- ושוב תעלה לקומה 7...? אין הגיון. מעלית היא מכונה
שאדם המציא... אין פלא שאין הגיון.

כפי שציינתי קודם, כל חמשת האנשים שהיו במעלית, נראו ששוקלים
יותר מ-70 קילו. והם לא היו גבוהים כך שלא היה מאזן בין הגובה
למשקל.
השניים הראשונים שיצאו מן המעלית, פנו ל"מרזי מורית". כנראה
שכך החליטו להתמודד עם בעיית המשקל שלהם. לפחות היה להם אחד את
השניה. בדרך החוצה מן המעלית, השתיים למעלה שמו לב שהשניים
שיצאו שילבו ידיים... ובלי שהרשיתי לו, הוא חייך.
שתי הנשים שיצאו אחרונות מהמעלית, הלכו למכון כושר. כנראה שכך
הן בחרו להתמודד עם בעיית המשקל שלהן. לפחות בין הרמת המשקולות
ותרגילי הבטן, יהיה להן עם מי לדבר... אחת עם השנייה.
האדם שיצא מהמעלית בקומה 2-, יצא לבד. הוא לא הסתכל על אף אחד
ממי שהיה במעלית בעודו יוצא. פשוט יצא. הוא גם מיהר מאוד ללחוץ
על השלט רחוק שיפתח את האוטו שלו. ככה כנראה הוא בחר להתמודד
עם בעיית המשקל שלו... לא להביט באף אחד מלבד בדרך המילוט
המהירה ביותר שלו, המכונית.

היא לחצה על הכפתור של הקומה האחרונה, הכי גבוהה. חיכיתי בשקט
עד שהמעלית תיעצר.
והנה, היא נעצרה.
הן החלו לצעוד מהר לעבר דלת יציאת החירום. הצעדים היו מהירים
וגדולים, אך לאט לאט הן האטו את הקצב. הן כבר לא היו כל כך
בטוחות שההחלטה שהבוס למעלה קיבל לפני כמה שעות הייתה נכונה,
אבל הן לא יכלו לעשות שום דבר מלבד לבצע את הוראותיו.
הן צעדו וצעדו, עד שהגיעו לסף הגג. השתיים שם למעלה הביטו למטה
והשתיים למטה חזרו כמה צעדים אחורה.
אתן חייבות לעשות את זה. ככה קבעתי וככה יהיה. הרצון שלכן לא
מעניין אותה וגם לא רלוונטי. זה מה שהחלטתי. אתן פה רק כדי
לבצע הוראות שאני נותן.
השתיים למעלה נעצמו והתכווצו חזק.
השתיים למטה החלו לצעוד קדימה בצעדים קטנים ואיטיים, עד שכבר
לא היה לאן לצעוד.
מכאן כל מה שאני זוכרת היה שהשתיים למעלה נפקחו.
הימנית פתחה את הפלאפון והשתיים למעלה ראו שהשעה 2 ו-34 דקות
בלילה.