פרק א'

הוכרז רשמית שהחיים שלי נראים כמו טלנובלה סוג ז' או קומדיית
טעויות ישנה.
הכל התחיל מהרגע שעברתי לפנימייה. הגעתי לפנימייה עם חבר קבוע,
אהבנו אחד את השניה, או לפחות הוא אותי. היחסים היו מעולים,
הסקס טוב מתמיד והכל זרם חלק כמו טוסיק של תינוק.
ואז פגשתי את ציון והכל התחיל להידפק, מסיבה לא ברורה אמרתי
לקוף מעבדות הזה (לא שיש לי משהו נגד קופי מעבדות), שאני ותומר
נפרדנו ומסיבה עוד יותר לא ברורה הסכמתי להיות חברה שלו ולשתף
פעולה עם כל הדרמות המפגרות שלו. משום מה שכנעתי את עצמי שאני
מאוהבת ב"יצור" הזה שפשוט התחיל לשלוט בי. עכשיו כשעישנתי לא
רק שהייתי צריכה להסתתר מהשלטון המדכא משהו של בית ספרי נאלצתי
גם להתחבא מפני ציון ועדת המרגלים סטייל ג'יימס בונד שלו.
כנראה שהוא ראה ששיטת הסאדו שלו עובדת ופתאום הוא אומר לי מה
ללבוש, כמה להתאפר ואיך לסדר את השיער והכל בנוסח משפטי
הפולניה בסגנון, "הרבה יותר יפה לך עם שיער פזור אבל אני לא
אגיד לך מה לעשות", דרך, "כל האיפור הזה מיותר תורידי קצת"
וכלה ב"אם לא תחליפי את החולצה הזאת אני לא יוצא איתך
לשומקום".
המשפט האחרון שהתבצע במרכז הקניון לעיני כל המי והמו כולל כל
חברי הטובים, משפט שהיה גורם לכל בת שפויה להעיף את הבן בבעיטה
הוביל לכך שאני מוציאה 50 ש"ח מכספי הדל בשביל חולצה חדשה, כמו
שאתם רואים שפיות זה לא הצד החזק שלי! בן רגע נהפכתי לכלב שלו
או לפחות ככה הוא חשב; אבל בסדר זה אנושי לטעות ולפתע הוא גילה
את גודל הטעות. הוא לא ידע מה נפל עליו ומהר מאוד הוא הבין שבי
לא שולטים ושאני מחלקת כאן את הפקודות; אז הכל התנהל על מי
מנוחות, 10 פעמים ביום היינו רבים וראה אלוהים כי טוב, עכשיו
שמעו, עם כל הכבוד לאלוהים (מוטל בספק) אני לא הייתי מרוצה
מהסידור ועל כן הוחלט על מספר שינויים, הובהר לבחור שאני
אסתובב עם מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה ובפעם הבאה שהוא יגיד
לחברות שלי שהן מציקות לי, החברים שלו לא יזהו את הפרצוף שלו.
הוצאתי הודעה רשמית לעיתונות שכל קשר ביני ובין ציון נגמר
ונשלם. הגעתי למדריך שלי בפרץ של רחמים עצמיים והודעתי למדריך
שלי שאני רוצה הביתה, שלא חי הבנאדם שיגיד לי לא ואם היה כזה
אז היום הוא כבר לא חי.
איימתי, בכיתי, קיללתי וצעקתי עד שקיבלתי חופשה ארוכה לשבוע
ימים, או כמו שצה"ל מכנה - רגילה. נפרדתי מציון במכתב פרידה
קורע לב שזור בסליחות ורחמים, וכך בשלווה ובנחת חזרתי לגדות,
ביתי וקיבוצי.
בגדות התייבשתי, חשבתי ומשום מה עלתה בי תחושת געגוע לציון, או
שסתם זה היה גירוד מאחורי האוזן? בקיצור ולעניין אחרי שבוע
חזרתי לביצפר ולציון (פעמיים כי טוב?).
מעשה שהיה מלווה בפחד והמון רחמים ליצור הקטן, מכוער וגדול
האוזניים שעמד מולי, אבל הוא לא עמד בנטל האחריות ואחרי שבוע
זרק אותי מיסבה אווילית וקטנונית שלפי דעתי המבינה והמנוסה
הייתה סתם תירוץ ושהאמת היא שפשוט נשבר לו ובצדק כי כל מטרתי
מהרגע שחזרנו הייתה להתיש  אותו עד שהוא ייפרד ממני ואז אני
אחזור להיות רווקה ללא רגשות אשמה. הסיבה הייתה מוטעית מיסודה
אבל לי לא אכפת כי בסופו של דבר אני יוצאת הטובה.
לפי טענתו וראות עינו (או של חבריו), אני וילד אחד, חברי
ללימודים, מנהלים בסתר יחסים אסורים. עכשיו רק כדי להבהיר את
הסוגיה, הנער הנ"ל הוא כמו אחי הקטן ולכן גם זכה בכינוי "אח
שלי" שחוץ מכמה נשיקות תמימות, כל בילוי איתו בצורה רומנטית
יחשב לגילוי עריות (אריות) או לפחות נמרים, כי בכל זאת אין
בינינו שום קרבת דם שידועה לנו או לסביבה. אז אחרי שהבהרנו את
אי ההבנה וידוע שביני לבין אחי אין שום קרבה והכל היה הסקת
מסקנות פזיזה שוב נוקה שמי ושימותו התמימים.