פעם הייתי כלבה . כלבת זאב לבנה מעורבת עם בוקסר עם אני לא
טועה . היה לי  בעל סבבה ,כזה אחד רווק שתמיד הביא  חברים
הביתה ,אף פעם לא היה משעמם . הייתי תמיד נמרחת על כל החברים
שלו ,נותנת להם לגעת לי במקומות הכי מרגשים , מלקקת אותם
,מזילה עליהם ריר ,משירה עליהם שערות, אבל הם היו נהנים . . .
אבל דבר אחד בעלי היה מניאק ,אף פעם לא נתן לי להתקרב לכלבים
אחרים ולהם להתקרב אלי ,לא מבין שגם לכלבים יש צרכים .
"מה אני פה רק לשעשע אותך ?" הייתי עושה לו מבט כועס עם הראש,
אבל הוא רק ליטף אותי  ועשה לי פרצופים של אדיוט שיצא הרגע
מאברבנל ומילא את קערית הדוגלי ( 3 שנים אותו דוגלי קערית
,נמאס !!! אבל זהכבר סיפור אחר )   והלך לישון .
תמיד שהיה הולך לישון לבד היה קורא לי לבוא למיטה .הייתי באה
עם קישקוש בזנב שיתלהב והוא היה מחבק אותי ונרדם איתי וככה
ההייתי כמו הבחורה שלו לאותו לילה.


זה היה יום שלישי  אחד שהוא הוריד אותי למטה בשעת ערב מוקדמת .
לכאורה עוד טיול רגיל ,מצד אחד של הרחוב עד לצידו השני המסתיים
בצומת ראשית סואנת ומלאת כלבים מכוערים ובחזרה הביתה, אבל
באותו יום ראיתי אותו - את הכלב הנסיך שלי , דלמטי ענק חסון
ומדהים עם מבט שאומר : באתי  לשנות את השכונה שלכם לעד . . .
מייד משכתי את הרצועה לכיוונו עד שהרצועה עפה מידיו של בעלי ,
רצתי מהר לכיוונו של הדלמטי כשכמעט עלתה עלי  מיצובישי,אבל לי
זה לא היה אכפת , נעמדתי מולו והוא הסתכל עלי במבט ההורס שלו
ונבח " ממממ... ומי את יפיפיה ?"
החזרתי לו בנביחות " אני שלך אהובי "  ומייד הראתי לו את אחורי
המגרים . הדלמטי ריחרח קצת ,הניח את שני ידיו על הגב שלי  ואני
כבר הרגשתי איך סיפוקי מתקרב ,אך לפתע חשתי משיכה קטלנית
בצווארי .
זה היה בעלי שמשך אותי בכל הכוח לכיוון הבית ,ניסיתי להתנגד
,בכל זאת  כלבת זאב מעורבת ,יש עלי כוח אבל עוד שנייה הייתי
נחנקת מהמשיכה  שלו. לאט לאט הוא הרחיק אותי מהדלמטי כשאני
צווחת בנביחות " תציל אותי ,תציל אותי " אך הדלמטי רק נבח לי
באדישות "מצטער פיספסת" .


באותו ערב לא דיברתי עם בעלי ,הוא קרא לי לבוא "דוקסי ,דוקסי"
אבל אני רק נשארתי מרוחה על הריצפה כמו שטיח ,לא אכלתי כלום
,לא שתיתי כלום  ולא נבחתי כלום. אפילו כשניפנף לי עם שניצל
שהרגע טוגן ,לא הזזתי אפילו שריר . הוא התקרב אלי  ליטף אותי
ואמר לי בשקט  " מה קרה את לא מרגישה טוב? ,מחר אני אקח אותך
לוטרינר".
"לך אתה לוטרינר " המהמתי לו אבל לא נראה לי שהוא שמע.
בלילה הוא שוב קרא לי לבוא לישון איתו . פעם ראשונה ,לא זזתי
,פעם שניה רק הרמתי ת'ראש ,פעם שלישית הרצפה כבר היתה לי קרה
מדי ונענתי לבקשתו. הוא ליטף אותי כמה דקות וישר נרדם . אני לא
הייתי עייפה אז החלטתי להתנקם בוא ולהוריד ממנו את השמיכה .
הוא אפילו לא הרגיש , הוא שכב לו ערום כביום היוולדו ונחר עד
התיקרה.לפתע ראיתי שאיבר מינו החליט לא לשכב באותו לילה ונשאר
לעמוד כמו שומר בריטי בארמון המלכה.
ואז זה פתאום בא לי,תחושת החירמון העזה. מי הוא חושב שהוא
,מונע ממני להתקרב לכלבים אחרים ,אני לא מונעת ממנו לשכב עם
הבחורות הפצלוחות שהוא מביא. אומנם זה לא כלב אמרתי לעצמי ,אבל
זה מה שיש .
עליתי עליו בשקט בשקט ,הכנסתי והוצאתי ,עליתי וירדתי ולאחר כמה
דקות ,הגעתי לסיפוקי בזעקות  חלושות.
ליקקתי את איבר מינו ומייד נשכבתי לצידו ונרדמתי.


בבוקר הוא לא ידע ולא הרגיש כלום  . הוא ראה שאני אוכלת
ושחזרתי לעצמי אז הוא ויתר על רעיון הוטרינר.
הוא לבש את בגדיו מילא לי את הקערית ואמר "ביי  דוקסי ".
" ביי גם לך אהובי " המהמתי לו בחיוך ערמומי .
מאז הייתי מאושרת  ,מה הייתי צריכה יותר ?  לרבוץ כל היום בבית
,לאכול כל טוב ובלילה להגיע לסיפוקי  .
הסיפור חזר על עצמו במשך חודש ,עד שלילה אחד עשיתי טעות קשה.
הורדתי ממנו את השמיכה, הכנסתי הוצאתי ,עליתי ירדתי במשך כמה
דקות וזה היה כל כך טוב עד שלא יכולתי לעצור את עצמי וזעקתי
לשמיים . לפתע בעלי התעורר והבחין במתרחש ,אני הייתי כל כך
עייפה שאפילו לא יכולתי לקום.
"מה את עושה עלי ?" הוא הזדעק והוריד אותי ממנו "תעופי מייד
לסלון" הוא צעק ומשך אותי בקולר מחוץ לחדרו ונעל אותי במרפסת.
כן אם אתם שואלים הרגשתי קצת לא נעים ,אבל מה ? אני כלבה ,אין
לי מוסר.


בבוקר בעלי קרה לי "בואי דוקסי יוצאים לטיול" . טיול בעשר
בבוקר ? חשבתי לעצמי ,מה אין לו עבודה ? אבל אף כלב שתישאלו לא
יתנגד אף פעם לטיול . ירדתי איתו למטה וקפצתי למכונית.
נסענו ברחבי העיר במשך כחצי שעה כשהרוח מצננת את ראשי מהחלון
עד ששמעתי כמה נביחות ,היה לי קשה לפענח מה הם אומרות ,זה היה
איזור תעשיה רעשני ,אבל הצלחתי להבין שמדובר בכמה כלבים ולא
באחד. בעלי ,עצר את הרכב ולקח אותי לכיוון שער ברזל . הוא
הכניס אותי לחדר שפתאום מצידו השני הגיח הסיוט הכי גדול שלי :"
וטרינר " נבחתי והתחלתי להשתולל ,אבל בעלי תפס אותי ולא נתן לי
לברוח .
"אל תדאג אדון כהן, אנחנו נדאג לכל צרכיה " . אמר לו הוטרינר
הרשע .
אנחנו נדאג לכל צרכיה ? נבחתי לעצמי ,מה זה אומר ? לאן הוא לקח
אותי ?  נתתי מבט מבועת בבעלי  ואז הוא נישק אותי במצח ואמר
"ביי דוקסי ,אני יבוא לבקר" .  נבחתי בכל הכח אבל הוא כבר הלך
והשאיר אותי בידי הוטרינר. לפתע הצלחתי לפענח חלק מהנביחות של
הכלבים "קחו אותי ,אני רוצה לצאת מפה" וכלב אחר נבח "הצילו ,רע
לי פה" וככה היו בערך כל הנביחות ,סביב אותו רעיון.
הד"ר ראה שאני מתחילה להתפרע  ומייד הזריק לי איזה משהו ,אין
לי מושג מה ,אבל אחרי  דקה נרדמתי.


התעוררתי בתוך כלוב .כלוב גדול, היה לי מקום לזוז והיה מסביבי
קצת בטון אבל עדיין כלוב . כל הכלבים עשו רעש מטריף אוזניים
,לא יכולתי לשמוע את המחשבות שלי ואז התחלתי למרר על גורל חיי
,עד ששמעתי קול מאחוריי,"היי בובה חשבתי שלא תתעוררי לעולם"
,מייד הסתובבתי ומולי ראיתי את הנסיך שלי ,הדלמטי המדהים שאולי
היה פחות מטופח ,אבל עדיין שרירי ,אצילי ומבט שאומר : באתי
להראות לך מה זה עולם . . .
"מה אתה עושה פה ?" שאלתי אותו בשמחה.
" איזה צוציק אחד בכתה ב'  דיבר לא יפה אז לקחתי לו איזה ביס
מהישבן ,המשפחה שלו עשו מזה סיפור ומאז אני פה"
הוא ענה בחצי דיכאון.
"סיפור מהתחת " נבחתי  לו בצחוק
"כן ,סיפור מהתחת"  הוא נבח לי ושנינו צחקנו כמה דקות.
"תגיד מה דעתך להשלים את מה שהפסקנו אז?" המהמתי לו בקריצה.
"למה את חושבת חיכיתי שתתעוררי?" הוא החזיר לי קריצה ולא בזבז
רגע  , התרחקנו לפינה היחידה המוסתרת של הכלוב
ועינגנו אחד את השני עד קץ כוחנו ועד קץ ימינו.

מי אמר שחלומות דלמטיים לא מתגשמים ?