לבד, בלילה, במדבר.
להבלע לתוך הכוכבים
בשקט פלאי.
רוח מדברית נושבת.
הגיע הזמן להשתחרר מהבלגאן.
בצעקה חרישית אל תוך העלטה.
מחשבות רצות בראש,
היסחפות מטורפת לתוך האני.
מקום שכזה, לא נשמע דבר.
אחרי שכל כך הרבה זמן ברחתי,
עכשיו לא יכולתי עוד.
אולי זו הדממה התוקפת,
אולי זו היא שדוחפת
אותי.
איך יכולתי לדבר על עצמי...
כשלא מצאתי אותי?
עכשיו כשהירח מקשיב למעמקי ליבי
כשמשב הרוח מלטף את פני.
עכשיו אני אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.