מגיעה לאותה נקודה,
נקודת השבירה
שבה אני כמו כלי,
נשברת כל כך חזק
כל פעםם מחדש,
אבל מה יקרה הפעם...
איך לצאת מזה יותר בקלות...
את המועקה, החולשה,
ששוב כואבת לי בלב,
רוצה כל כך לעזור לאחרים
אבל אלוהים אולי תעזור גם לי?!
תן לי את הכוח,
להתגבר על כל המכאובים,
כל הסטירות לחי של החיים,
האכזבות, השקרים, הקנאויות,
הבגידות הכי גדולות,
הניקשות בלב הזאת,
שכל כך כואב לי שם...
שרוצה לצאת להכיר אחרים,
אבל כשרואה אותו
זה נשכח,
כי גם אחרי שפגשתי
אחר,
לראות אותו איתה
גורם לי לרגש שרוצה לצאת,
להתפרץ,
להפריד בניהם,
לצעוק עליו, להסביר לו
עד כמה, נואשת נהייתי
רק בגללו,
שייתן לי מנוח,
מנוחה לשעת לילה,
רק לא לראות פניו עוד בחלום,
ולא להתעורר למציאות הקשה,
כי פתאום כולם מוצאים
את המכנסה שלהם,
ואני לבד, בודדה,
עם כל הצעקות הפנימיות,
ההרגשות, החרדות,
הכאבים.
שלא עוזבים, שלא רוצים לעזוב...
א-ל-ו-ה-י-ם-!
שוב זאת אני,בצעקה חזקה
אלייך!
מכל הלב!
התושיע אותי מהכאב?!
כמו בני ישראל ממצרים
תוציא אותי מהגלות
שהגלתי את עצמי...
הבדידות