אפשר להשתגע בכלא, במיוחד כשהדלתות פתוחות ואתה יכול לצאת..
אבל לא מסוגל.
כשאתה כלוא, אתה מוכן לעשות הכל כדי להשתחרר,
אפילו אם זה אומר לוותר על חירותך.
אירוני.. ובכל זאת.. תחשבו על עצמכם, במצב שבו אתם נעולים, כל
זכויותיכם נושלו ממכם, והדלתות.. פתוחות.
אילו הדלתות לא היו פתוחות זה היה הרבה יותר קל.
אבל הדלתות פתוחות. ומה שהופך אותן ליותר נגישות הן הידיות.
על הדלתות יש ידיות! תארו לכם דבר כזה!
אין צורך במפתח, אין מנעולים.. תמשוך בידית!!
אה... אתה לא יכול..
אני לא יכול..
איך יכולתי לשכוח..
כשאתה משתגע, או יותר נכון מאבד את שפיות דעתך, העולם מסביבך
משתנה. אתה מתחיל להיות יותר מודע לעצמך. לסביבתך.
אולי בגלל זה אתה כל הזמן רוצה לשירותים?

השפיות לא נאבדת בן לילה.. זהו תהליך מתמשך. הכל מתפתל, משתנה,
מתפכח ומתעוור, בו זמנית.
התהליך מתיש. אילו מישהו היה מבין את זה, הוא היה מקים אגודה
שלמה , רק למען המשתגעים.
שיעזבו אותם לנפשם! הם כבר לא יחזרו!
אבל לא..
אתם צריכים לבוא, ולעזור, לעודד, לנדנד.
בטח שקל לכם. הרי הדלתות שלכם נעולות, ואתם לא יושבים בכלא.
אז הנה  אני, בכלא הדלתות (עם הידיות)  הפתוחות , באמצע תהליך
השתגעות מאוד מתיש, וכל מה שאני רוצה  זה שיעזבו אותי לנפשי
(המעורערת), ושינעלו את הדלתות המזדיינות.

שכחתי לציין את הנפיחות.
הנפיחות באה עם האוכל. בכלא אתה חייב לאכול. זה כדי לאגור
כוחות לקראת ההשתחררות המיוחלת.
האוכל זוועתי בכלא, הוא יותר טעים מהחטאים שהביאו אותך לכלא
הזה ומגוון יותר ממספר החטאים שביצעת.
כמו שכבר אמרתי, האוכל איום.

אפשר לאבד את שפיות דעתך כשכולם מקיאים.
כן, כן.. מקיאים.
כולם מקיאים. כנראה שזו הסיבה לכך.
כולם מקיאים.
כל הכלא מוצף בקיא של אנשים הזרים לך.

בנוסף לכל, בכלא חסר מים. יש את כל סוגי המשקאות שתחפוץ:
מוגזים, מיצים, תה, קפה, אלכוהול.
אבל אין מים.
מים מגישים לנו לעתים רחוקות.
ואנחנו צמאים למים.

מים טובים לנשמה. כך אמר הנסיך הקטן.
הנסיך שנטש את השושנה שלו לטובת חולי הנפש.