סוף הסטלה, מנסה לשמור על מחשבה צלולה, אין אף אחד מאחוריי,
והעולם יפה
מה היא מנסה להגיד, פשפש ירוק, נגמרו החברים, סרטן בורידים
ביצה ימנית החוצה, תעבירי לק חופשי, כסא ליד שולחן, מיטה רכה
עננים של מלחמה, בית מרגש בפינה, בגד ים שלא רואים, עסק שחור
דם מרוח על הרצפה, למי נפלו שיניים? תרים את זה מיד, מחר באה
העוזרת
יכול להמשיך לנצח, אין בלימת חירום, אין לאן לברוח, מה שבא גם
ייעלם
פרפר, חוף ונמלה, כלב ווף ווף, בוא נצא החוצה, עזוב, למי יש
כוח?
אותך אני לא מכיר, אותך אני לא רוצה, דלת לא נטרקת, אור שלא
נכבה בקלות

                                       

הוא חיכה לבד בחדר, חיכה שהיא תיגמר, אבל היא סירבה לעזוב,
רצתה להיות איתו.
הם המשיכו לירות והוא לא הבחין כבר בכלום. חושב על מה שעשה ולא
נתן לה מנוח.
"צאי לי מחיי!" צעק לה. "הלוואי ולא תהיי איתי שוב."
אבל היא פה. והיא מקשיבה. וכמו זרועות של עכביש היא לא תוותר
בקלות. יודעת שמותה קרוב אך לא מוכנה לעזוב.
"אל תחשוב שאתה לבד, אתה תמיד איתי ואני בתוכך"
זה היכה בו בחוזקה. הוא נפל במהרה לתוך שנת עולמים.
וכאן זה נגמר.
מחר תתעורר ליום חדש.
יום חסר דאגות.
היום האחרון, יום שלא ייבש.

                                       

אין לי יום
אין לי לילה
חי בתוך חלום
חי בגללה

                                       

כבד הסם הזה, כבד, כבד יותר מחתול.