הארת את שמיי כששום כוכב לא נראה במרחב
רודפת אותי במחשבותיי ומשתוקק שתתפסיני
מהפנטת אותי במבטך החודר ואיני יכול שלא להיסחף

כה עדינה ושברירית
אך בפנים מסוגל אני להביט אל תוך לבך
גועש כהר געש מתפרץ במלוא העוצמה
מתיז ליבתו לכל עבר ללא כל הבחנה
       
לבסוף חולף הזעם
העשן הנמוג כמו סימן                                        
                   סוף דבר שהוא התחלה חדשה

בעודי מחבק אותך                                            
                דמעותייך הזולגות על לחייך יגיעו אל סוף
דרכן
היישר אל תוך כפות ידיי שם יתפוגגו להן                      
             כי אינן יכולות הן למול ידיי המלטפות

מתוך אותו כאב לא נותר זכר
כשלפתע תחושת ביטחון נולדת
שאותי ואותך ברוגע עוטפת
ונדמה כי יצרנו רגע מושלם