חורף בחוץ, השמיים כהים
אין ציוץ ציפורים
טיפות של גשם דופקות על חלון חדרי
אני יושבת במיטה, מביטה דרך החלון
לראות... לברוח...
מה יש שם בחוץ?
מה אני מפסידה?
מוות, עצב וכעס על כולם.
כולם מתים בסוף.
ורק אני, יושבת במיטה ומביטה דרך חלון חדרי
בטוחה, מוגנת, רגועה...
אבל מבפנים סוערת...
כועסת, מאוכזבת בעיקר.
מהעולם הזה שבו אנו חיים
מהאנשים, שהם אלו שעושים את העולם שלנו כל כך מכוער ועצוב.
הם אלו שגורמים לי לא לצאת מחדרי ורק להביט דרך החלון על
המתרחש בחוץ.
מה קורה לאחים שלי? לאט לאט כולם מתים.
רק אני אשאר לבד בעולם, כי אני מוגנת, בטוחה.
בטוחה שדבר לא יקרה לי... |
