איך, איך למרות שאתה רואה את הסבל, העיניים עצומות?
ואיך, איך למרות שאתה טועם מן השנאה הזו, פיך יבש ונשאר ללא
טעם?
איך, איך זה שאתה מרגיש את זה, ומיד מכחיש ושוכח?
ואיך? איך למרות שתמיד תשמע את זעקות האימה, אוזנייך יהיו
אטומות?
איך, איך אתה יכול להריח את אפר השריפה, אבל לטעון שאפך סתום?
ואיך, איך אתה נוגע בזה, אך מיד נרתע ללא רצון לעזור?
איך, איך אתה חי מבלי להושיט יד לפעמים?
ואיך? איך אתה לא נשרף מבפנים?
איך, איך אתה נשאר אדיש שכל זה קורה סביבך?
ואיך, איך אתה תמיד מחייך? לך זה לא משנה...
איך? איך אתה שותק מבלי לפצות פה?
ואיך? איך אתה חנוק מכדי לבכות אך עדיין מרוצה?
איך? איך זה נוגע בך אבל אתה מגחך, מפחד?
ואיך? איך זה לא כואב לך, בסוף רק את עצמך תאכזב...
ואיך? איך הגוף כ"כ שקט?
כשהנפש זועקת,
כשהלב נשבר,
ושאתה מבין שאתה צריך להשתנות?
יצירה שנכתבה בהשראת מספר יומנים מהשואה
ושנכתבה ביום השואה לזכרם של הנספים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.