פרק ה' - המכשף

    קולות הגלימה האדומה-שחורה המתנפנפת של אורטן נשמעו בעוד
הוא רץ אל עבר המוצב, השומר מפני המכשפים של הצפון.
הגלימה של אורטן הייתה ידועה בין רבים, היא הייתה גלימתו של
אחיו המפורסם דרגון, המכשף הנייטרלי החזק ביותר שקיים, שנעלם
אחרי הקרב עם הדרקון האדום עשקר.
גלימתו הייתה שחורה ברובה, ובקצוות אדומה כהה, חלק אומרים שהיא
הייתה קסומה אך אף אחד לא יודע בוודאות.
אורטן עצמו עסק קצת מאוד בכשפים, והתפרנס בעיקר מעבודותו -
יועץ המלך.
אורטן היה ידוע במראהו העדין, הוא היה רזה ושפם שחור וזקנקן
השתרעו בקצה סנטרו.
הוא היה גבוה מן הממוצע, ושחום, לא דומה לאחיו במיוחד.
צעדי הסנדלים העשויים עור של אורטן כמעט ולא נשמעו כשהוא פסע
על שביל האפר המכוסה עשב.

 "תנו לי לעבור, זה דחוף" אמר אורטן ברשמיות, מתנשף קלות.
"יש לך אישור?" שאל אחד השומרים בקול נמוך.
"כן, בערך" ענה אורטן בחשש.
"ובכן, הראה לי אותו" אמר השומר.
אורטן הושיט לשומר החסון ביד רועדת את תעודתו, כיועץ המלך.
"אני מבין" אמר השומר, מסתכל על אורטן בהרמת גבה קלה.
"תעבור" אמר השומר והזיז את ידו כמחוות כבוד לאורטן.

  שוב קולות הגלימה של אורטן נשמעו על העשב, בעוד הוא רץ אל
עבר מגדל המכשפים הגדול.
אורטן, מסתכל למעלה, ראה את מגדל המכשפים, מסתיר את אור
הירח...
וכמו בכל פעם מחדש, התפעל אורטן למראהו.
המגדל הגיע לגובה מדהים, של הר, הוא היה צר ושחור.
סדקים קלים השתרעו על כולו, חלונות קטנים מן החדרים ביצבצו
באור נרות מודלקים.
שער, שחור וחלוד עמד איתן בכניסה, ללא שומר.
כולם אמרו, שלא היה צורך בשומר.
אורטן, מגיע אל השער, ושומע את קול החריקה שלו, הוא נפתח
בהגיעו.

  המגדל מבפנים, לא היה שונה בהרבה, קורי עכביש נראו לעין
בפינות וריח של תבלינים ודברי שיקויים הגיעו לאף בכניסה.
הוא היה מואר באור נרות, ומדי פעם בכדורי בדולח שהקרינו אור
כחול, בהיר.
נראה כאילו המגדל כולו היה ספרייה גדולה, כמעט בכל מקום עמד לו
מדף גדול, עמוס בספרים.
אדומים, שחורים ולבנים, עמדו להם הספרים, חלק מאובקים וחלק
מצוחצחים ומשומשים תמידית.

 "רעמוס" קרא אורטן, מסתכל אל כל הכיוונים במגדל הגדול.
לפתע נשמע קול רוח עזה, והופיעה מול אורטן דמות גבוהה אשר
נראית כאילו היא בצל תמידי, למרות שהייתה ליד נר.
"המאסטר לא נמצא כרגע" נשמע קולה החלול של הדמות, כאילו בא
מרחוק.
"אני יודע, ואני מודע לאיפה הוא, אבל יש לי בשורה בשבילו" אמר
אורטן בקול כועס.
"האם זו בשורה חשובה מספיק בשביל שאזמן את המאסטר?" שאלה הדמות
בקולה החלול.
"כן!" אורטן אמר, מגביה את קולו.
"תמתין פה בבקשה" אמרה הדמות בקול חלול, ונעלמה למשמע הרוח
העזה.
לפתע נשמע קול צורם וברקים בצבעים שונים הופיעו על ריצפת האבן
השחורה של המגדל.
מהברקים, הופיעה דמות גבוהה וחסונה, בעלת עיניים זוהרות בצבע
כחול, וגלימה שחורה עם גימורים זהובים בקצוותיה.
"מה רצונך אורטן?" שאלה הדמות בקול רעם אדיר אשר חלחל במגדל
קולו וגרם לרצפה לרעוד.
"אני חושש שיש לי חדשות רעמוס אדוני... המלך חושד בכניסתך
לגופו של דורגות'"