הייתי רוצה לעמוד על קצה ההר
להביט למטה
ולא לחוש דבר
השמיים יתכסו עננים שחורים
ואני אדע
שזה מציאותי
לא יכול לבקש שום תפילה עכשיו
לא רוצה שהזמן יביט בי מהצד
הייתי רוצה לצרוח
בלי לבקש סליחה
אבל אז זו תהיה כניעה
נוגע בגוף, המתפשט בצלקות
אני יכול לזהות את עצמי
לפי תאריכים וכתובות
הייתי רוצה להביט על עצמי
מקצה ההר
לראות איך פניי נעלמות במרחב
לא יכול לצעוק
בלי להרגיש שהרחמים לקחו את כל הקופה
לא יכול לירות
בלי לחוש, שזו בעצם כניעה
ומכשירי החשמל לא יתנו לי תחושה של ניצחון
רוצה להביט על ההר, אחר כך על עצמי
הגוף מבקש יותר
עכשיו מפרק את החלקים
יום אחד אלמד
לאן אני צריך לעבור
הייתי רוצה לצרוח
ושהקול לא יזכיר דבר אחר כך
סרט אימה או תאונה
אני רוצה ללמוד מהי כניעה
בלי לחוש רע
ויש עצב, שעדיין לא הצלחתי לפענח
משאיר על השולחן את המילים
שיכלו להיות אחרונות
לפני שיהיה לי מה לומר
מביט בפני האנשים
עיניים מגלות אותי, כמו מתוך קליפה
אני רוצה לצרוח, עד שהתמונה תתפורר
ולא יהיה קשה להבין, שזה נכון
חידה שאין לה פיתרון, רק מפלט
ועל קצה ההר, אני אעמוד
ואספר את הסיפור
בלי שם, בלי כתובת, בלי סוף
הפנים יגלו את החידות
ומנגינה שקטה תתנגן עד שתיעלם
ביחד עם התמונה
והייתי רוצה לדעת
איך הרחמים לא סופגים דבר
ואחר כך, מנצלים את הזמן לאט
ואני על קצה ההר, לא יודע
אם החולשות הן החוזק, או רק תפאורה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.