הם נאחזים בחול
אל מול מוות שוצף
אל מול עם מתרפס

מקובעים על הקרקע
מתעלמים מהתחינות
מתאוננים על חממות
מאוננים על מצבות
מגוננים רק על עצמם
מתנשאים מעל כולם
מתגרים בכל אויב
מתעלמים מכל אוהב
מתנתקים מתינוקות
נעלמים בין החומות.

הם נאחזים בחול
ונדבקים אליו כמו רעל
מתמסרים אל כל גרגר
כמו חרא דבוק לנעל

הם שוכבים שם על הבוץ
מתבוססים בדם של אחרים
ושוחים בין דמעות
של אלפי הורים שכולים.

הם נאחזים בחול
אל מול עם כואב
אל מול שכן רעב

מוקדש באהבה (בלי ציניות) לאריאל זילבר