|
אני מדמיין אנשים מחייכים בלילה
ובבוקר הכל נשרף כמו אתמול
ואת מחייכת כי בא לך ואני נעלב כי זה מה שנשאר.
פזמון
כי כולנו חולי סרטן בעולם של עשן
כי כולנו נמות מתישהו כי זה הגורל
וכולנו חיים בשביל הסתם.
ואת עצובה נוגעת לפתע
שואלת: "לא נדבר ככה סתם"
ואני שוב אומר כאילו מעולם לא שמעתי
ואומר לך מתיי שהלב יחייך ויפרע את ליבך.
גשר
והגלגל מסתובב
יחד איתנו
ואנחנו נרדמים לחלום קצת חיים
ויבוא היום שנזרום כמו המיים
ונשב בשקט בצל ככה סתם. |
|
|
אם אשכחך...
אמם... נו..
זאתי- נו.. איך
קראו לה, נו
קוסאמק...
אחח! אגק...
קומיצה מנסה
להיזכר, אך
לשונו נדבקה
לחיכו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.