אני בכיתי כשאת הלכת, כאב לי שאותי את עזבת.
תקופה ארוכה לא הבנתי מה לי קרה, כשהייתי לבדי
אגם של דמעות עיניי יצרו, מכאב שאת גרמת ללב.
הלב שאותך אהב, שאיתך חשב שיהיה לעולמי עד.
אך את עזבת וניפצת את החלומות, שנבנו בזמן האהבה.
את פצעת נשמה אוהבת, שברת לב לרסיסים.
בכלל לא חשבת עלי, אמרת שאותי אוהבת, ולצידי לעד תהיי.
איפה את עכשיו ילדה? כאשר דמעה אחר דמעה זולגת מעיניי.
מילותייך לא שוות, שאותי עזבת, את אמרת שלצידי תהיי לעד.
אך הכול רק הבטחות, ציפיתי, קיוויתי, שבאמת תהיי לצידי.
אך כנראה שסתם אמרת זאת אישה, מאז שאותו הכרת,
עלי יותר לא חשבת, הפרת הבטחה, שתמיד תהיי לי בעת צרה.
חשבתי שאת מיוחדת, חשבתי אותך למלאך, שאלוקים אותך לי שלח.
אך טעיתי, את לא כזו מיוחדת, את לא המלאך שחשבתי שאלוקים לי
שלח.
את עוד סתם ילדה, ששיחקה בלב גבר מאוהב, שגרמה לכאב כה עז
בלב.
כשהכרתי אותך היית אחרת, אהבתי לאהוב אותך, אהבתי אותך.
הערצתי את האדמה עליה את דורכת, אחרייך בעיניים עצומות הלכתי.
עד היום כמעט שנה אחרי הפרידה, אני עדיין לא מבין ילדה איך
הלכת.
כל הימים שאותך אני מכיר, בזיכרוני כאילו רק היו אתמול.
זה לא פייר שכך נשבר ליבי בגלל האהבה, זה לא פייר מה שעשית לי
נשמה.
אני חושב שהגעתי להחלטה, להחלטה נכונה, שאותך אנסה לשכוח.
זהו ילדה, אנסה מעכשיו לצאת לדרך חדשה, אנסה להסיר את הכאב
שתפור לי בלב.
אנסה למצוא אהבה חדשה, שאת השמחה שאבדה תחזיר עם קצת אהבה.
ימים, שבועות, חודשים ושנים שיעברו, לעולם לא ישכיחו את ההרגשה
שהייתה כשעזבת אותי ילדה.
לך אולי בהמשך אוכל לסלוח, אך לשכוח... לעולם לא אוכל...
יותר אליך לא אתקשר, לא אשלח מכתבים, לא אראה לך כמה כואב,
זהו, היום זה נגמר!
אולי, בעתיד תתעוררי ותרגישי שאני לך חסר, רק אז תביני, כיצד
אני הרגשתי, כשצעקתי לך בבקשה הישארי...
סוף מוזר לאהבה, עדיין מלא דמעות, עדיין עם כאב שעוטף את כל
הלב, גם בסוף, שכביכול היום, זה נגמר.
תזכרי ילדה, את כל מה שלך אמרתי בתקופה הקצרה שהיינו יחד, זכרי
את השירים שלך שלחתי!
לכל דבר שלך נתתי היה משמעות, אז זכרי, ולעולם אל תשכחי!!! אל
תשכחי, אותי!
להתראות ילדה...