[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שמעתי דפיקות בדלת ודפיקות בלב.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עומדת שם בדובון, עם אף אדום ושיער
חום ארוך. הרגשתי חם בלב פתאום.
"בואי, תיכנסי, למה את מחכה בחוץ?"
"היי" אמרה בחיוך מבויש. נישקתי אותה. היה לי גם ברור שאהבתי
אותה.
התיישבנו על הספה בסלון.
"רוצה לעשות משהו?"
"לא."
"טוב, אז תורידי את הדובון, תרגישי בנוח."
שמתי במערכת את הקסטה של סטינה ונישקתי אותה שוב, על המצח, על
הלחי, נשיקה רטובה ומתמשכת על שפתיה הקרות, טועם בעדינות את
לשונה, ליטוף שהופך לחיבוק שהופך למעיכה.
אהבתי אותה. רציתי אותה.
זה היה אחד מהרגעים האלה בחיים שאתה מסתכל החוצה לשמיים, לוקח
שאיפה ארוכה, מחייך ובוכה.
ליוויתי אותה עד אמצע הדרך.
"זהו מספיק, אני אמשיך מפה לבד."
"את בטוחה?" (אני די עצלן בקטעים האלה).
"כן."
השמיים
מלווים אותי כמו תזמורת בלתי נראית ובלתי נשמעת לאפאחד חוץ
ממני, צלילי אהבה חמים עוטפים את כולי ומעיפים אותי כמו דאון
בשמיים זרועי כוכבים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אומרת
לאנשים שאני
רוצה למות אבל
אף אחד לא לוקח
אותי ברצינות


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/05 15:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב ספינזי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה