מילים אחרי מילים, לא ישנו את העולם
אנשים מדברים אך לא רואים
הם מנסים אך לא מצליחים
חושבים אבל ללא רגשות,


כשהשמש שוקעת והלילה זורח
הם מופיעים, כאחוזי בהלה רגועים
עצובים ככוכבים ושקטים כדממה
מתרסקים לשמיים וטובעים באדמה,
הם השונים מכל אדם וכל הפתרונות בידם.


ניסיתי לדבר, אך הם לא השיבו
קפואים כירח המסתורי. ואז הבנתי,
ראיתי ולא דיברתי, ניסיתי ולבסוף הצלחתי
אחד מהם הסתכל בי ואמר...
"התרופה לכל המחלות נמצאת בליבנו,
ואם תראה ולא תביט, תראה שבכל
לב אנושי יש את התרופה לכל המחלות",


הוא שתק ואז לחש...
"לא אהבה או שנאה, אלא האמונה,
האמונה בעצמך היא התרופה הכי טובה לחיינו,
ומי שלא מאמין שוקע".
ואז הבנתי, שהאמונה בעצמך היא המזינה את הנשמה
ולא משנה סוג האמונה, אלא עצם קיומה.