כולם ביחד. זוגות זוגות.
הוא מרגיש כל כך לבד, מתגעגע אליה.
נזכר שהיו יחד ביום הזה, כמה שהיה מאושר.
רוצה לחייך ויודע שישבר.
הוא קנה לה פרחים, ורדים אדומים.
כמו שאהבה.
הוא הולך לבקר אותה, כל כך צריך אותה לידו.
הוא מסתכל, מסרב להבין.
דמעה גדולה נופלת מתוך עיניו.
שם.
מתחת לאבן, מתחת לאדמה, היא ישנה שנת נצח.
הוא נזכר בחיוך שלה, נזכר מה עשו ביום האהבה שעבר.
כבר חצי שנה שהיא איננה, רק בת 20, זה לא נתפס, לא מרפה.
הוא מתגעגע כל כך, כועס עליהם, אלו שלקחו לו אותה.
כועס על הפיצוץ שהיה.
זהו, הוא לא יכול יותר.
מתמוטט.
יושב לידה על האדמה.
"יום אהבה שמח", הוא לוחש.
עדיין אוהב.

ילדה, גם במרחק הניצחי שבין החיים למוות הוא עוד אוהב אותך!
מתקשה להמשיך הלאה.
מתגעגע.

יום אהבה שמח.