נפקחת דרכך וקורן בה האור, התרמיל על גבך עם הרוח
טעם של זמן לאבד ולזכור, לרוץ, לעצור ולנוח
עולה על מטוס שממריא עם הלב, נושקת פרידה לכולם
שמחה בחלקך ויוצאת בלי כאב אל כל משעולי העולם

סעי לשלום אל הנוף הפראי, אל הר בקעה ואגם,
כמו מחלום במפגש אקראי בגובה פניו של הים,
בדממה את אוספת את יום המחר שנשר לחיקך אז בסתיו
מחבקת אותו מול שמי הנכר ובלחש קוראת לו עכשיו

נפקחת הדרך למזג אוויר סוער מול חשרת עננים
נצמדת בחושך ללב הצעיר שבוער בך כל השנים
קוראת לכל הפיות הטובות, מתפללת לאל שברא
את השקט הזה, ממשיכה לקוות שישמור אותך מצרה

סעי לשלום...

ירוק השדה בדרך משם, צהוב המדבר והחול,
כתומה החמה ששוקעת בים שנמתח למולך בכחול
על גג העולם עוצמת עיניים הרוח עוברת בגוף
ברגע מושלם פורשת ידיים לאט לומדת לעוף

סעי לשלום...

שובי לכאן אל נוף הילדות, אל הר בקעה ואגם,
החלום כבר מזמן הפך למציאות בגובה פניו של הים
בלחש אספי את יום האתמול שנח בחיקך ואהב
חבקי אותו שוב, אמרי לו הכל, בדממה שעוטפת עכשיו

(מוקדש לנטע שנוסעת לדרא"פ)