אתם מכירים איך זה שיש לכם בגד כלשהו שבערך כל מי שמכיר אתכם
יסכים שהוא מכוער, ישן ובלוי אבל אתם מרגישים הכי נוח בעולם
ללבוש אותו? ותמיד תחזרו אליו באושר כי זה כ"כ מוכר ולמרות שזה
נמצא בארון שנים אתם לובשים את זה בכל הזדמנות שאתם יכולים?
הייתה לי חולצה כזאת, טי שרט לבנה פשוטה שנמצאה אצלי כבר שנים
באמת והייתה כבר עם חור קטן למטה ואת הצבע הלבן החדש היא איבדה
כבר ממזמן. שנים אמא שלי איימה לזרוק אותה לפח מרוב שהיא
בלוייה ולמרות זאת היא הייתה אצלי איזה 5 שנים, כשמבחינתי לא
הייתי קונה חולצה נוספת או אחרת בגלל שהחולצה הזאת פשוט הסתדרה
לי עם הכל והיא נראתה עלי טוב אבל גם זמנה הגיע והיא נהיתה
פשוט ישנה מדי. ועדיין כל פעם שלבשתי אותה הרגשתי שזאת החולצה
הכי נוחה בעולם, כ"כ התרגלתי למגע שלה ולצורה שהיא "יושבת" על
הגוף שלא היה לי נוח עם חולצות אחרות שלמעשה היו אותו דבר רק
חדשות יותר.
אתמול זרקתי אותה לזבל. כמה עוד אפשר? יש קשרים שמתישהו חייבים
לנתק למרות שהם הכי נוחים בעולם. ככה היתה החולצה שלי. רק שלי.
הכי נוחה לי שאפשר. ואולי לא ממש יפה אבל אהבתי אותה.