לך
הסימפוניה הבלתי נגמרת שלי.


בשעות הקטנות ביותר של הבוקר, כשטיפות טל ראשונות
יוולדו
ושחר קריר יישק ללילה
שנמוג לו לאט
מתחת לענפיו הארוכים
של עץ החרוב
מבוססת בריח רקבון פירותיו,
שם אהיה.

עקוב אחריי האמון והתקווה שנשרו ממני
ביער האדום,
אם תתאמץ תוכל לראותם מפוזרים על פני האדמה,
רגבים רגבים.

על שפתו של נחל מרוחק
במקום שבו שירת הקנים
לא תדום לעולם
היכן שקו האופק התטשטש
עד היעלמות
אוספת חלוקי נחל,
שם אהיה.

כשהשמש מלמעלה קופחת ללא רחם,
ונדמה כאילו החום
בלתי אפשרי מנשוא
חפש את הילדה עם אלפי התלתלים,
היא תזדקק לך.

כשהטיפה הראשונה של היורה תברך את
האדמה
ומטר מתוק ייתדפק
על חלונך
והריח העמום של טיפות הגשם
המכות כנגד אותה האדמה שעד כה נקלתה בשמש
יעורר את כל יצורי החורף משנתם
מתענגת על כל טיפה וטיפה,
שם תמצאני.
חפש אותי בין גשם ראשון לאחרון
שם אהיה
ואולי אף
אחכה לך.


יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן... לך איתן.

25.1.05'