אמא עושה לי טובה שהיא מגדלת אותי. היא אף פעם לא נמצאת בבית.
אמא אף פעם לא מכינה לי אוכל אחרי ביה"ס, אני תמיד הולך לנירית
השכנה אם אני רעב. אבא עזב את הבית. הוא נפרד מאמא שלי. כל
היום אני יושב לי מול הקיר. אני לא אוהב ללכת לביה"ס. אין לי
חברים בביה"ס. אני נראה מוזר. לפחות לטעם הילדים. הילדים
צוחקים עלי. אני אפרוש מביה"ס עוד כמה שנים. בלי ביה"ס לא תהיה
לי שגרה - שגרה לימודית. החופש יהיה גדול מדי בשבילי. אני רוצה
לנגן בשדות כשיהיה לי חופש. אני אוהב לנגן עם חבר שלי איתן.
להורים שלי בכלל לא איכפת שאני פורש מביה"ס. הם חושבים שהם
מחנכים אותי טוב. הם לא יודעים כבר מה לעשות איתי. אני ילד
שעושה בעיות. אני לא עושה בעיות בכוונה. אני אוהב את ההורים
שלי. אני רוצה לעשות להם טוב. אני אכתוב להם מכתב. במכתב אני
אכתוב שאני מצטער. אחרי שכתבתי את המכתב אני מקווה שהם יסלחו
לי. אמא ואבא באו לדבר איתי. הם גם אמרו שהם מצטערים. אמרתי
לאבא שיחזור הביתה. אמרתי לאמא שתהיה יותר בבית. אבא אמר שהוא
לא יכול. אני בחיים לא אבין אותו. אמרתי לאבא שאני צריך אותו
בחיים שלי. אבא לא ידע מה לומר. לאחר מכן פניתי לאמא. אמא אמרה
שהיא תשתדל להשאר יותר בבית. אני אוהב את אמא. לאחר השיחה
הכבדה בכיתי. הבנתי שלאבא לא באמת אכפת ממני. אמרתי את זה
לאמא. אמא אמרה שזה לא נכון. אמא אמרה שאבא עובר תקופה קשה.
אני אפילו לא ניסיתי להבין את אבא. לא היה לי נוח להבין אותו.
הלכתי לחדר שלי. כתבתי שיר. בשיר מסופר על אבא. בשיר אבא אומר
שלא אכפת לו ממני. הרגשתי הרגשה של ריקנות. הייתי רעב. קניתי
פיצה. בכסף האחרון שהיה לי בכיס קניתי סיגריות. הרגשתי רע עם
עצמי. הרגשתי הרגשה של הדרדרות. הלכתי לחברי הטוב איתן. ניגנתי
על גיטרה. איתן ניגן על הפסנתר. בספו של דבר נרדמנו. קמתי בשעה
12:30. הלכתי לשדות. רצתי בין השיחים. היה לי טוב.