יש לי הרגשה של בדידות, שמגיעה מאוחר בלילה.
כשאני מדבר בלי קול.
כשאני בוהה בזכוכית הצבעונית ומחכה שמשהו ינצנץ בקצה הימני
למטה.
אני מאזין לנעימות שבוקעות דרך שתי חתיכות פלסטיק מעוצבות.
ובא לי כל כך לדבר אבל כל מה שאני עושה זה קולות תיקתוק
באצבעות.

יש לי מגע של זיוף שנמשך עד שקיעת השמש
בשעות של פריחה ויופי.
כשאני מחייך בלי סיבה.
כשאני מחבק.
מגע של מחנק ושל חוסר אונים.
וכשמגיע הערב
אני שותק.

יש לי תחושה של בדידות שמגיעה מאוחר בלילה
בשעות של כלים דוממים
של מכוניות שעוברות
של נוף משתנה.
של בהייה באוויר.
של בהייה.
של דממה.