ישבת במזנון והזמנתי מיץ. אבל לא סתם מיץ, מיץ תפוזים!
חיכיתי דקה ועוד שעתיים והתפוז הסחוט שלי הגיע.
מיץ טבעי שכזה, נראה לי כמו התגלמותו של הטבע במיטבו לפעמים.
גמעתי ממנו להנאתי וכשסיימתי את הכוס (הקטנה מידי כשאני חושב
על זה), שמתי לב לפלח תפוז שהיה נעוץ לי בכוס. (יותר נכון לומר
שהכוס הייתה נעוצה בו. מסכן).
הוא חייך אלי ואני היססתי כמה רגעים עד שלבסוף אזרתי אומץ
חייכתי אליו ואפילו אמרתי שלום.
אבל החיוך של של התפוז היה מוזר. הוא היה הפוך.
"תגיד, מר תפוז, למה אתה עצוב ביום יפה שכזה?" פלטתי לכיוונו.
"נפרדתי מחברה שלי" הוא השיב. (אה! תפוז מדבר!)
"מה," גיחכתי, "תפוזינה?"
"לאאאא...נראה לך שאני אצא עם הזקנה הזאת?!? אני אוהב אותן
קלמנטינות, מנדרינות גג!"
"טוב תראה, אתה לא צריך להיות עצוב, יש עוד הרבה פירות  שם
בשוק!"
"אתה לו'מבין אותי בנאדם, היא הייתה מיוחדת, יפה, מתוקה,
עסיסית, סקסית..."
"אני מבין אותך ב-100% מר תפוז, גם אני הייתי שם..."
"נקבות זה חרא." פולט התפוז לאחר רגע קצר של שתיקה מלאת
הינהוני עידוד והבנה מצידי.
"ספר לי על זה", אני עונה, "אני גם נפרדתי מחברה שלי לפני
שבועיים ותאמין לי - אני משתגע!"
"כן, אתה מדבר עם תפוז אחרי הכל..."
"נשים." אני ממשיך "אתה משקיע כל כך הרבה ולפעמים נראה לך שזה
בשביל כלום."
"עזוב'תך'בחייך! אני הפסקתי להשקיע מזמן, הם רוצות רק גבר קשוח
שיחזיק אותם קצר ויתייחס אליהם רע, לא יודעות להעריך אותנו."
"כן...תגיד, מי שר את השיר הזה?" אני מפתיע.
"שלמה ארצי. איפ'ת'חי בנאדם?!?"
"מכונית היא בית בעולם של קוקה קולה?!?"
"כן, הנקבות האלה דופקות את כולנו..."
"איך קוראים לה?"
"ג'אפה" עונה התפוז "לשלך?"
"חנה'לה." אני נזכר "היא הייתה אופה."
"שידוך?"
"לא" אני מוחה "לא בדיוק" מתקן. "ואיך אתם? איפה תפוזים מכירים
היום?"
"אנחנו מכירים עוד מהמשתלה בעיקרון , אבל יצא לנו להיות גם
באותו בית אריזה. לא התראינו הרבה אבל ת'יודע... חפוז
בקרטונייה..."
"אז אתם מכירים המון..."
"כן, אבל הקשר שלנו התפתח רק לאחרונה, הייתה בקשר עם איזה
לימון אחד."
"בטח היה לו כסף"
"כן, בנזונה רקוב אבל מה-זה עשיר...אבא שלו היה ההוא מהפרסומת
של ה"לימון מוסיף המון" אבל עזוב, לא מדברים עליו."
מחיתי דמעה. הוא אמנם תפוז אבל יש לו רגשות.
"יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?" שאלתי
"אני רק רוצה לחייך שוב" ענה התפוז. שבוז.
תפסתי אותו בשתי אצבעות בזהירות מהקליפה שלפתי אותו מהכוס
והפכתי אותו.
"יאו! אני כבר מרגיש יותר טוב! (: תודה בנאדם!" שמח התפוז.
"על לא דבר!" עניתי נרגש.
החזקתי את התפוז ככה מחייך מולי והרגשתי איך פתאום הרבה מתח
השתחרר ונעלם...

 

נראה לי שהוא התחיל להגיד עוד משהו כשהוא היה לי בפה אבל זה לא
חשוב כבר. אני לא יכול לעמוד בפני תפוז מחייך.
בחיי, כמה הוא דיבר ...

ואקנח בשיר על תפוז:

"קילפתי תפוז
מצאתי בפנים
כמו בתוך קן
ילד ישן
ילד בלי שן

הילד אמר:
"אסה עסיסה פה חור! סקן אס הפלח נוסב עלי קור. נוסב עלי קור!"

אמרתי: "רגע, סליחה, שלום", ואת הפלחייים שמתי במקום.
ועד היום
אם הוא לא התפגר
בתוך התפוז
ילד ישן
ילד בלי שן".