המון חסכים היו לאישה.
מאז ילדותה וגם כשהתבגרה.
עכשיו היא ילדה גדולה וכבר מאוחר מדי.
הטעויות נעשו כבר מזמן, וההשפעות ארוכות טווח ומרות.

כיום אישה, אף פעם לא תחזור להיות ילדה.
עם הזמן היא גדלה, ואיתה גם כל איבר ואיבר. היא לא מפחדת אבל
נגעלת מעצמה. מהמראה. ה-א-ו-י-ב. גועל נפש. היא צועקת מבפנים
וגם לבחוץ היא מראה שלא טוב לה. לא טוב לה. כבר המון זמן.

מה היא תעשה? אף אחד לא עוזר לה! היא רק מזיקה לעצמה וגם
המוכשרים ומהמוסמכים מכל לא פתרו את בעייתה. עוד 10 שנים היא
עדיין תהיה ככה? נראה לי שכן. איכס! גועל נפש. שונאת את עצמה
ואת הסביבה ואת אמא בעיקר. אוף חרא מגעיל ממש גועל נפש. מה
יהיה הסוף איתה?

די!!! היא צועקת, והיא זועקת לעזרה!!! היא כבר שונאת את החיים
שכביכול כל-כך טובים עבורה. והכל 'כל-כך טוב ויפה בשבילה'. אבל
לא! האמת היא שלא! היא ל-א מושלמת ול-א יפה ול-א מוצלחת ול-א
כישרונית ול-א ול-א ול-א. די!!!

אבל מחר יום חדש. והיא תנסה שוב. וכמובן שהדבר נועד לפורענות
כבר מראש. ולא טוב לה. וגם לא יהיה.
האישה שמנה.

כן, כן. זאת בעיה נפוצה ולכולם יש אותה. אבל לאישה יש אותה
חזק. ח-ז-ק בעורקים, בדם בעצמות זה זורם לה. השומנים. איכס.
גועל נפש.
והרי: 'זאת אמורה להיות התקופה היפה בחיים, הכי סקסית והכי פה
והכי שם'. אבל לא!!! די!!! ולמה החבר עוד איתה? והוא כזה חתיך
וחמוד! מה הוא עוד עושה איתה? אולי רק עוד קצת זמן, אולי הוא
מחכה שתרזה. אולי???

די!!! החיים חסומים עבורה ולא כיף לה. רחוק מזה. ר-ע לה. מגעיל
לה. והחיים מסריחים כמו גרביים שבתוך נעל שדרכה בחרא של כלב
שהבעלים לא שטפו אותו כבר מאז שנולד לכלבה העוד יותר מסריחה
שהסתובבה ברחובות והיו זורקים עליה ביצים. זהו. החיים בזבל
והיא רוצה למות. די.