שוכבת כאן בחשכה,
מנסה להקשיב לפעימות ליבך,
מנסה לדמיין אותך,
אך לשווא, אני לא מצליחה לראות את פניך.
אני חלשה ובודדה בלעדיך,
פחדי הוא האומץ היחיד שיש לי.
אני עוד זוכרת שסירבת להאמין שאין עוד מה לתת,
להיכן הרגש הזה נעלם?!
בדיוק כשחשבתי שמצאנו את הדרך לאהבה,
החלטת לשחרר את ידי ולפנות לדרכך,
והדממה, הדממה נשמעת בחוזקה עכשיו.
איך אפשר לאהוב את מי שאתה שונא?
כל דבר מזכיר לי אותך, כל תמונה, כל חפץ,
אין לי לאן לברוח,
איך ייתכן שהאהבה קשורה כל כך לרגש כאב?
אהבה זה כמו מלחמה, אין חוקים רק הקרבה, מאמץ, מטרה והישג!
אהבה! למה?! האם היא שווה את כל המלחמה המייגעת? את היגון? את
הכאב?! האם?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.