FALLING
IM FALLING
ככה התחיל השיר האהוב עלי מאז כתה ז', אבל עד היום לא ממש
הבנתי אותו וייחסתי לו משמעות.
ועכשיו ... טוב, נו, הבנתי אותו.
אם תכנסו לתוך הנשמה שלי אתם תראו בן אדם קטן שכנראה פעם היה
גדול, אבל היא! היא זו שכיווצה אותו . הפכה אותו מאחד האנשים
השמחים והשלמים עם עצמם הכי הרבה למה שהוא עכשיו, יצור קטן
ומעורר רחמים אשר חי במין בועה דמיונית שאולי אולי יש תקווה,
ואולי יהיה בסדר. הרי ככה אמרו לו מאז שהוא היה קטן  בסוף יהיה
בסדר בסוף הטוב ינצח והוא הטיפש קנה את זה ואימץ דברים אלה
ללבו.
הוא נופל במן תהום ענקית. הוא כבר היה בכל מיני בורות גדולים
וקטנים למיניהם. אבל זה הגדול מכולם.

כשהוא הגיע לקרקעית הוא צרח והסתכל למעלה "DAMN זה הולך להיות
קשה יותר מכל הבורות הקודמים" הוא ניסה לעלות בכל מיני דרכים
אך לשווא הוא רק נופל על הזמן והכאב רק גובר. אפילו הקצה נראה
רק רחוק יותר ויותר. הוא ישב לו ישיבה מסכנה בתחתית התהום
מיואש וכואב. הוא באמת הצליח להגיע לתחתית התהום.

פה חלה התפנית בסיפור שלי. הבן אדם הקטן שמה שהזין אותו עד
עכשיו זאת המעט תקווה שנשארה בו איבד את כל חומרי המזון שלו
ובמקום התקווה התחיל הוא להתקיים מהייאוש שבו. הוא גדל הוא כבר
לא קטן כל כך וכבר לא ממש חלש אך כבר לא טהור וטוב לב הוא ממש
ריחף אל מחוץ לבור שם הוא התחיל לפגוע. לא סתם לפגוע באנשים
לפגוע באנשים שאכפת לו מהם. לא הייתה לו בעיה למצוא ייאוש, היה
לו מספיק מזה ואם היה קצת חסר לו אז תמיד היא מספקת לו ללא
תנאים רק בוא ותבקש.
אך מבפנים עדיין קיים האיש בתוך הבור שיוצא לפעמים במקרה ויש
איזו תקווה שם באופק.