היום היית אמור לחגוג יום הולדת 20. במסיבה מישהו ששיחק אתכם
כדורסל ניגש לדן להגיד שלום ואני לרגע הייתי משוכנעת שזה אתה.
ואז התאפסתי על עצמי, זה לא יכול להיות אתה. כשחזרנו הביתה
סיפרתי על זה לדן והוא סיפר לי שהיום זה יום ההולדת שלך.
לא היה לי מושג. לא ידעתי שנולדתי רק ארבעה ימים אחרייך. כל-כך
הייתי רוצה להגיד לך "מזל טוב ניר, הלוואי שתחיה עד 120!" זה
היה נותן לעולם עוד מאה שנים של זכות לכלול אותך בתוכו. פתאום
התחלתי לבכות. כמה לא הוגן זה שביום הולדת שלך אנחנו נמצאים
באיזו מסיבה ואתה לא שם כדי לחגוג. כמה לא הוגן זה שאני פה
מתעסקת בדילמות האהבה השטותיות שלי, שמחר איזה חייל יתלונן על
האוכל בבסיס, שמישהו נמצא עכשיו באיזו חנות של צבע ומתלבט איך
לצבוע את החדר שלו, כמה לא הוגן שאתה לא פה. איך הכל מתגמד!
אומרים שיש אנשים שמגיעים לעולם הזה רק בהשאלה וצריך להנות מהם
כמה שיותר לפני מועד ההחזרה שלהם. לצערי לא הכרתי אותך טוב
מספיק. לא הייתי יודעת מה לתת לך כמתנת יום הולדת 20. הלוואי
שהיית פה עם עוגת יום הולדת ענקית, 20 נרות וכמובן עוד אחד
לשנה הבאה. היית מכבה אותם, מבקש משאלה ומחייך את החיוך המקסים
שלך.
איזה מזג אוויר נפלא יש היום בחוץ. בים, לא רחוק מהבית שלך, יש
מפרשיות והמון אנשים שסתם יצאו להנות מהשמש. זה יום מצוין
לחגוג בו יום הולדת 20.
לנצח אני מקווה שתנוח על משכבך בשלום.

                                                           
          19.2.2005