שיר רצית - כולו שלך,
לכבודך נולד, זרח,
ומיד הוקדש הוא לך,
הנה שיר אשר פרח.

כותב השיר אינו רמ"ח,
ואין לו כשרון מוצלח,
אך לכבודך בעט משך,
וכתב לך שיר נצרך.

לא ביקשת שהוא ירצח,
או יהיה לממולח,
רק רצית לזרוק לפח,
שיר שהוא כולו שלך.

עוד לא נתת חיוך נמרח,
אך השיר רצה אותך.
לקראתך כותבו טרח,
וכתב לך שיר נשכח.

שיר קצר, לא משובח,
שיר שנכתב במאונך,
רק רצה להיות איתך,
כאילו מעצמו הודרך.

שיר קצר שנתארך,
שעל שולחנך צנח,
מבחור די מתוסבך,
שהלו"ז שלו נדרך.

שיר קצר החל נסרח,
הוא כתב ואז גנח,
וחשב לו, מצוברח,
שהשיר תותח! תמסאח!

נוצר מצב די מסובך,
זאת אני לומר מוכרח,
רצונך לשיר מופרך,
ואולי אף מלוכלך.

אך כותב השיר ברח,
ואותך הוא לא שכח,
הותיר לך שיר ונאנח,
ולביתו פנה הלך...