שעת לילה מאוחרת. מלמעלה מאירה לי הלבנה באור חיוור ונעים. אני
צועדת לי על המדרכה המבוקעת, עקביי הדקים נוקשים על אספלט.
טאק-טיק-טאק-טיק. חצאית קצרצרה, חצי ישבן בחוץ. אם אתכופף,
יראו איפה יהיו לי טחורים לאחר שאלד. לרגליי יש ירכוני רשת
קרועים. ישנים ובלויים אומנם, אולם אני מתקשה להיפרד מהם. מלבד
זאת, האפקט הזנותי עושה את שלו. מגפיים ארוכים ושחורים עם
שרוכים, אבק הדרכים מכסה מעט את חרטומם. חזיית פוש אפ מתחרה
אדומה שהכתפיות צצות מגופיה חושפנית במיוחד.

אם תראו אותי ברחוב, ועוד בסמטה אפלה כמו זאת, בשעת לילה
מאוחרת כזאת ובלבוש הזה - בטח תחשבו שאני זונה. ובכן, אתם לא
תטעו. אני באמת זונה. כן, כן, זונה מהסוג שמשתרללת ומזדיינת,
רק חכמה יותר משאר המין הנשי וגם לוקחת כסף.
יש כמה פנסי רחוב שמאירים את דרכי. השעה בטח שלוש לפנות בוקר.
אפילו חתולי הזבל כבר ישנים בפחים. בכמה דירות מרוחקות אני
רואה אור קלוש בוקע מהחלונות. בטח כולם ישנים, נחים אחרי יום
עבודה ארוך, אחרי שבילו עם האישה והילדים, מצפים ליום העבודה
הקשה למחרת, ורק אני פה עובדת, מחכה לאותם גברים שבאמצע הלילה,
כשהאישה ישנה, באים אליי להתפרק מעמל היום הקשה - רק בדרך פחות
מקובלת.

דממה מוחלטת. מחשבותיי נודדות הנה והנה. מה אעשה מחר? הלילה רק
התחיל וכבר אני מפהקת פיהוק רחב. שולפת מתיק יד קטן שפתון אדום
בוהק ומחדשת את האיפור. ממצמצת בשפתיים - נהדר, אני נראית כמו
איזו זונה פריזאית שנכנסה בזה הרגע לבורדל, בדרך למדאם. אני
עובדת לבד, לא צריכה סרסור, לא צריכה אף אחד. רק אני, עצמי
ואנוכי. אתם בטח חושבים לכם, איכס, גועל נפש - היא אשפת אדם,
בזויה, חרפה לאנושות ולחברה. אז אני אגיד לכם: מה אתם יודעים
בכלל, אוכלי שמנת ודבש? אתם גם בטח חושבים לכם, שזה לא הגיוני
שאני זונה. אני הרי נראית ילדה טובה ותמימה, אני חושבת ומדברת
בניסוח יפה, אני לא מתנהגת כמו נרקומנית, אני אפילו לא מעשנת
סיגריה. יאללה,  צאו מהקיבעון שלכם - לא כל הזונות בורות, לא
כולן נרקומניות, לא כולן מתעסקות עם העולם התחתון, לא כולן
רוסיות או בנות מיעוטים.
יאללה, תעופו לי מהעיניים ואל תפריעו לי. אני רואה עכשיו פנסי
מכונית מתקרבים אליי, הנה מגיע הלקוח הראשון שלי להלילה.

אני עומדת בצד הכביש, מושיטה יד למעלה, מסמנת לו שאני כאן.
הרכב, טויוטה ישנה ושחורה, עוצר לידי בחריקת בלמים. יש צללים
ואני בקושי רואה מי יושב שם. אני מתכופפת לחלון, מקפידה
שמרכולתי תוצג היטב.
הוא שותק. לא שואל מחיר, לא שואל כלום. אפילו לא מציע לי
להיכנס.
"200 שקל זיון עם קונדום. מציצה 80 גם עם קונדום", אני אומרת.
הוא צוחק. "את יקרה בשביל זונת רחוב."
"תיקח או לא, אין לי זמן לשטויות. באת לזיין אותי, או באת
לזיין לי ת'שכל?"
"נראה לי שאת שווה את זה", הוא אומר. "יאללה, תכנסי בפנים".

אני פותחת את הדלת ונכנסת למכונית. הוא מתחיל לנסוע ואני
בנון-שלנטיות מרימה רגליים ושמה על הפאנלים של הרכב. הוא מוריד
אליי מבט, אבל לא אומר כלום. המבט שלו מתרכז בכביש. מגיעים
לצומת מרומזר, יש אורות. אני בוחנת אותו במבט צדדי ובינתיים
מכניסה מסטיק לפה ולועסת. בחור צעיר, לא רחוק בהרבה מגילי.
עיניים בהירות - לא מצליחה עדיין לקלוט את הגוון המדויק, שיער
שחור קצר, עור מאוד בהיר, רזה ולבוש בצורה ספורטיבית. דווקא
נראה טוב. למה הוא לא הולך לאיזה באר? למה הוא בא לזונה? אני
בטוחה שהוא יוכל להשיג זיון טוב ללילה בחינם, מקסימום להשקיע
איזה בירה-שתיים.

הוא מגביר מהירות, מחליף הילוכים. לא מעיף בי אפילו מבט אחד,
כאילו אני לא קיימת, כאילו הוא לא העלה אותי לפני כמה דקות
והוא עדיין נוסע לבד. לאן הוא לוקח אותי? הוא מביט במראות
בצדדים ובמראה האחורית. אין אף רכב מאחורינו. נכנס לסמטה צרה,
משהו בי קצת מתחיל לפחד. למה הוא לקח אותי כל כך רחוק? מה הוא
מתכנן לעשות? האם הוא סוטה? הוא חונה, נועל את הרכב וטומן את
המפתחות בכיס. הידיים משתהות על ההגה. בטח זאת פעם ראשונה שלו.
נראה לי שהוא קצת עצבני. האצבעות שלו מתופפות על ההגה, נדמה לי
שאני רואה כמה טיפות זיעה זולגות בשולי המצח. אני מחכה. הוא
מחכה.
"טוב, להתפשט פה או לצאת החוצה?" אני שוברת את השתיקה לבסוף.
הוא ממשיך לשתוק. זה מתחיל להלחיץ.
"בואי, יא זונה", הוא אומר ויוצא מהאוטו.
סליחה? קצת כבוד! מה אני, בהמה? חפץ?...
אני יוצאת אחריו, יורקת את המסטיק לאדמה ונזהרת לא לדרוך עליו.
הוא בא מסביב לאוטו, עומד מולי ובוחן את גופי בשקט. לעזאזל,
שיזיין אותי כבר וזהו. אני שונאת שנועצים בי מבטים, שסוקרים
אותי כמו חתיכת בשר. יאללה, טאק-טאק ולעוף.
הוא נושם לאט. אני צמודה למכסה המנוע הקדמי. הוא דוחף אותי על
המכסה שעדיין חם. הגב שלי מתנגש במתכת הקשה, הוא חופן את חזי.
הפה שלו קרוב לשלי.
"בלי נשיקות", אני מציינת.
הוא צוחק לי בפנים. מתחיל לנשוך לי את הצוואר.
"בלי סימנים!" אני משחררת אנקה.

סטירה חזקה נוחתת על לחיי. הלחי אדומה והעלבון צורב.
"את זה מותר לעשות לך? בשביל מה נראה לך שאני משלם לך? להסתכל
עלייך?"
הוא דוחף את היד שלו לתחתונים שלי ומושך אותם למטה בפראות.
החצאית הקטנה עולה למעלה והוא רואה את הירכיים השמנות שלי.
הגופייה מורמת למעלה, החזייה באה בעקבותיה והשדיים הבינוניים
והלבנים משיזוף נחשפים אל האוויר החמים. הוא תופס לי את השד
הימני בחוזקה ומסובב. אני צועקת. יד אחרת חופרת לי בין
הרגליים. אצבע נכנסת אליי בגסות. היד שהייתה על החזה תופסת לי
חזק בשיער ומושכת לאחור.
"היי, קצת עדינות!" אני גוערת בו.
"סתמי ת'פה!" הוא אומר וגוהר עליי.
עוד סטירה חזקה, הפעם על הלחי השניה. "אני עושה מה שבא לי".
אני מתחילה לפחד. הוא מטורף. פאקן מטורף.
"טוב, אני רוצה ללכת. תעזוב אותי."
"את לא הולכת לשום מקום."
"לא צריך כסף, זה בסדר, על חשבון הבית."
"לא כסף ולא נעליים. את פה איתי וזהו! הוא משיב בכעס.
הוא פותח את הרוכסן של המכנסיים, הזין הזקור שלו קופץ החוצה
מהתחתונים.
"די, אני הולכת. זה שאני זונה זה לא אומר שאני חייבת להזדיין
איתך", אני אומרת ומנסה להוריד את החזייה והחולצה למקומם
הנכון.
"אמרתי שאת לא הולכת!" הוא צועק, תופס לי את הידיים חזק ומכנס
אותן אל מאחורי גבי. הוא משעין אותי עליהן תוך שהן צמודות
למכסה המנוע והן כואבות לי. הוא נשען עליי וכובד הגוף של שנינו
מכביד עליהן.
אני שומעת סירנה מרחוק. "תעזוב אותי, או שאני צורחת!"
הסירנה מתקרבת. הוא שולח יד וסותם לי את הפה, מעגן אותי למכסה
המנוע עם האגן שלו. הזין שלו מתחכך בי. אני יבשה, יבשה ומפחדת.
לקחתי איתי KY בתיק עם קונדומים למקרה שאזדקק. לפעמים כשאני לא
רטובה לפני סקס, אני קצת מאוננת שלא יכאב.

אני מנסה להניע את ראשי, הסירנה ממש קרובה. אני לא יכולה לזוז,
מרותקת, הוא לא נותן לי ללכת ואני רוצה ללכת, לברוח, רק שיעזוב
אותי וזהו...
הסירנה נעלמה. שוב שקט. חתול אחד מיילל ומפיל פח זבל קטן. אני
מנסה לנשוך לו את היד שסותמת לי את הפה. הוא צועק ומחטיף לי
סטירה חזקה יותר ממקודם.
"תיזהרי ממני, או שאני לא אחראי על התוצאות!" הוא לוחש לי
באוזן.
אני בולעת רוק. הוא מפשק לי את הרגליים חזק. "יא זונה שרמוטה,
מי שמכניס את הראש שלו לכוס של זונה, שלא יתפלא שהוא מקבל
הרפס..."
"יא מניאק, תעזוב אותי בשקט!"

טאחחחחח.
הזין שלו חודר אליי בחוזקה.
אני צורחת מכאבים, יבש לי, צורב לי.
אני בוכה.
"תשחרר אותי! לא, די!", הדמעות זולגות מעצמן.
הוא נצמד אליי חזק יותר, תופס בקשיחות את המותניים, הידיים מעל
הראש, נושך לי את הפטמה חזק כל כך שהן כמעט יוצאות ממקומן. אני
צורחת, הוא לא מקשיב לי, ממשיך לפמפם.
אלוהים, מה קורה פה?

אני מפסיקה להלחם. זה לא יעזור. אני נכנעת. מתמוססת. מנסה
להיעלם למקום אחר, כל מקום שהוא לא פה. נופלת למטה, בוהה באיזו
נקודה בחלל ועוצמת עיניים, מתנתקת. יש בעיות בקו של בזק. הקו
יחזור מאוחר יותר. המרכזייה נפלה. החוטים נקרעו.

אני פה
אני לא
אני פה
אני לא

אני עפה אני מצמיחה כנפיים של פרפר יש לי שיער ארוך אני עירומה
ועפה בין העצים אני פיית יער קסומה ויש לי אבקת פלאים ואני
אפזר אותה וכל הכאב הזה יעלם הכול הופך ורוד ומתוק ומקסים
אפילו הבובה שלי כשהייתי קטנה נמצאת לידי בובת דובי חום גדול
שאבא קנה לי הו הנה אני שוכבת במיטה כבר חשוך הגיע הזמן לישון
והדובי מחובק בין הידיים שלי הנה הדלת נפתחת והאור צובע בפס
גדול את החדר שלי כמו דרך הלבנים הצהובות של דורותי הנה אבא
נכנס להגיד לי לילה טוב ולתת לי נשיקה אמא כבר צועקת לו שיבוא
לישון והוא צועק לה עוד רגע אחד הוא מתקרב אליי ומנשק במצח ואז
בלחי ימין ובלחי שמאל ובצוואר ובפה אבא אוהב את הטעם שלי ואת
הריח שלי אבא אוהב אותי אבא קנה לי דובי אבא רוצה להראות לי
כמה שהוא אוהב אותי ושאני הבת שהוא אוהב הכי הכי בעולם אבא
רוצה לישון איתי אבל אין לי מקום במיטה בשביל אבא המיטה קטנה
ואני קטנה ואבא גדול אז אבא שוכב עליי שיהיה מקום אבא מחמם
אותי כי קר לי והשמיכת פוך לא מחממת מספיק כמו אבא אז אבא

"חומוס", אני מניעה את השפתיים, אבל הן לא זזות ושום קול לא
יוצא
הוא מזיין אותי חזק אני כבר לא יכולה אני נשברת לאלפי חתיכות,
בחיים לא הייתי כזאת שבירה, כזאת מתפרקת
"חומוס!", אני לוחשת, הפה יבש, השפתיים בקועות
"חו-מוס!!!! פאקן חומוססססססססססססססס", אני צורחת את הנשמה
שלי, אני בהתקף פניקה, קשה לי לנשום אני בוכה בפרץ דמעות בלתי
נשלט.
"חומוס חומוס חומוס חומוס חו חו חו חומוססססססס חומוסחומוס
חומוס!!!"

הוא מתרומם מעליי ומביט בי בעיניים קרועות
מיד הוא יוצא ומחבק אותי חזק
אני בוכה הסכר נפתח כל הג'יפה יוצאת החוצה
כל הג'יפה שהסתרתי והדחקתי שנים
"חומוס..." אני ממשיכה למלמל
והוא מבין פתאום והזאב הופך עורו והוא הופך לגבר הרך, המבין
והמתחשב שאני מכירה

לרגע זה לא היה הוא
"אני מצטער", הוא אמר וניגב לי את הדמעות ואז נישק אותן אחת
אחת
לרגע זה לא היה הוא
זה היה מישהו אחר שאמר "סליחה" רגע אחרי...