New Stage - Go To Main Page


מוקדש לבעל עיני האזמרגד!

אני יושבת ליד המחשב שלי וגולשת באינטרנט להנאתי. בניגוד
להרגלי, איני מאזינה למוזיקה בנגן המדיה במחשב על מנת שאוכל
לשמוע כשאתה מגיע לביתי.
לפתע, אני שומעת קול קרקוש מפתחות. אני מאזינה היטב לרחש המפתח
החודר לפי המנעול שמסתובב בתוכו. במהירות-על אני מזנקת אל מול
דלת הכניסה וכורעת על ארבעותיי עם ראש מושפל לרצפה, מצפה לך
ומחכה לראותך על מנת לקבל פניך כראוי.
הדלת נפתחת באיטיות ובעוד מבטי נעוץ במרצפת שלפניי, אני מתחילה
לשקשק אגני ולנענע אותו באושר כראוי לכלבה ששמחה בבואו של
אדונה, משל זנב צמח בן רגע מישבני.
יד, כצפוי, מלטפת את שיערות ראשי ברכות, אולם אני שומעת שיחה
מתנהלת ממש מעל ראשי. בתמיהה אני זוקרת אותו ורואה אותך נכנס
עם גבר נוסף ותמיר לדירה. אתה נועל מאחוריך את הדלת ואני חדלה
מנענוע ישבני בבושת פנים. אני מתרוממת ומסמיקה קלות. "שלום",
אני מברכת אותך ולא יודעת אם להוסיף את המילה :"אדוני"
כהרגלי.
"וברכה, כלבה", אתה נותן לי את האסמכתא לכך שאני צריכה להמשיך
ולהתנהג ככלבתך.
"תכיר, זאת הכלבה שלי", אתה מכיר אותי לחבר שלך ואף אינך מציין
את שמי הפרטי, "וזה, כלבה, חבר טוב שלי עוד מימי התיכון".
החבר מושיט יד ועדיין איני יודעת את שמו. אני מניחה שגם אסור
לי לשאול.
"כלבה?", החבר תמה.
"כלבה אנושית, הטובה מכולם...", אדוני משיב לו בחיוך. "כלבה,
לכי תכיני לי קפה. לי כרגיל ואתה... איך אתה אוהב את זה?"
"חם, חזק ומתוק", הוא מחייך אליי חיוך רב-משמעות. "שניים סוכר
ומעט חלב".

אתם מתיישבים וממשיכים בשיחתכם בשקט. אני ממהרת למטבח, מרתיחה
מים ובינתיים מביאה עוגיות לשולחן. חוזרת למטבח, מכינה שתי
כוסות של קפה רותח ומביאה לסלון באיטיות על מנת שלא יישפך. אני
מניחה את הכוסות על תחתיות מול אורחיי ומתיישבת ליד אדוני.
אדוני מרים את ספל הקפה שלו ומביט בי במבט תוכחה מאשים. אני
מבינה את טעותי ומתיישבת מיד לרגליך, מקווה שתבין שאני מתרגשת
- מעולם לא התנהגתי אליך כאדוני ליד אנשים ונילים, אך האם חברך
ונילי? אני תוהה ומניחה שכן, הרי אתם מכירים עוד מימים ימימה
והוא נראה כתוהה על קנקנם על יחסינו.

"הכלבה שלי מאוד שימושית", אתה אומר לפתע בקול רם. אני נושאת
אליך את עיניי ונתקלת במבט עיני הזית שלך. "היא כלבה, שולחן,
כסא, שפחה, זונה וכדומה... אם ארצה - היא גם תשמש לי
כאגרטל..."
"אגרטל?", החבר מתפקע מצחוק.
"כן, הנה תראה", אתה מתרומם, נוטל את זר הפרחים שנתת לי לכבוד
השבת היום בצהרים, מורה לי להתרחק מעט ולפתוח את הפה. אני
פותחת ואתה דוחף לי את אגודת  הזר לפה ולוחץ לי קלות על הסנטר
כלפי מעלה כדי שייסגר. המים מטפטפים על סנטרי אל הרצפה ועלי
כותרת הפרחים מדגדגים את לחיי מן העבר השני.
"אגרטל דקורטיבי, הלא כן?", אתה אומר בסיפוק ואני לא יודעת
איפה לקבור את עצמי. "מספיק, זה מלכלך את הרצפה", אתה מציין,
מסיר את הפרחים מפי ומשיב אותם למקומם הראוי באגרטל האמיתי,
כלומר ראוי בעיניי.
"נקי את הרצפה", אתה אומר ודוחף את ראשי לרצפה.
אני מלקקת את המים בעלי טעם גבעולים - לשמחתי לא היו מעבר לכמה
טיפות.
הרמתי ראשי לעברך על מנת שתבין שסיימתי. "סיימת?", אתה שואל.
"כן, מאסטר".
אתה מעביר אצבע על הרצפה על מנת לוודא שהיא יבשה. "אני עדיין
מרגיש את הרוק שלך"
"סליחה, מאסטר", ומנקה במרץ עם הלשון ואז משפשפת עם שולי
החולצה את הכתם הלח.
מרימה את הראש לאות שסיימתי. אתה בודק שנית ומתרצה.
"התפשטי,יקירתי", אתה אומר לי בשיא הפשטות.
אני מביטה בך נבוכה, אתה רציני ואילו חברך משועשע ומצפה בקוצר
רוח למה שמתרחש לנגד עיניו.
"אמרתי משהו", אתה מזכיר לי. "סלח לה, היא בוודאי מתרגשת בגלל
נוכחותך. לרוב היא כלבה צייתנית ומממושמעת".

אני מתרוממת על רגליי ובולעת את הרוק. אסור לי להביך את אדוני.
אוחזת בשולי חולצת הטריקו הפשוטה ומסירה אותה אל מעבר לראשי.
פותחת את שרוך מכנסי הדייגים שלי שהבאתי מתאילנד וגם הם נושרים
לרצפה בתורם. אני רועדת וזה בטח לא מקור כי נורא חם בחדר. חם
ולח. נשארת בחזייה אדומה ובחוטיני תכלת (איזה חוסר התאמה משווע
ביניהם, אבל לא ידעתי שאאלץ להראותם כך בפומבי). אתה מסמן לי
בעיניך להמשיך במלאכתי. איכשהו, אני משערת שגם אותך זה קצת
מביך ואיני יודעת אם אתה עושה את כל זה כי אתה רוצה או לשם
הצגה, על מנת להוכיח את עליונותך עליי ואת היותך "גבר". אני
מעבירה את ידיי לאחור ופותחת את קרסי החזייה, משתהה עליה עוד
מעט כששדיי עודם מכוסים ואז גם הם כבר נגולים. האצבעות אוחזות
באמרת התחרה של החוטיני וגם הוא נופל.
"חלקה למשעי מכף רגל ועד שורשי הגבות", אתה צוחק, שולח ידך אל
בין רגליי, חופן את איבר מיני שהתלחלח מעט ומושך אותי אליך
משם. אני צועדת לעברך כשידך עודה תקועה בין רגליי ועומדת אל
מול עיניך הבוחנות. גם מבטו הבוחן של חברך אינו נעלם מעיניי.
"על ארבע כלבה", אתה פוקד ואני ממהרת לבצע את פקודתך.
"רגליי כואבות", אתה אומר כאילו כבדרך-אגב, אולם אני מבינה
היטב ומסירה את נעליך וגרביך בזה אחר זה ומניחה יפה מתחת
לשולחן. במהירות אני מסובבת את ראשי לכיוון ההפוך ומתמקמת אל
מתחת לרגליך, משמשת לך הדום אנושי. אתה מניח עליי את רגליך,
אני חשה היטב את בד מכנסיך משתפשף בעורי.
"השפילי ראש", ואני משפילה. אתם משוחחים לך על עניינים של מה
בכך בשקט ואני מתאמצת להאזין, אך ללא הואיל - בחלק הארי של
הזמן.
מרימה את הראש מעט ומנסה להציץ בכם מבעד למראה המוצבת מלפנינו,
רואה את בבואתכם המשתקפת וסוקרת את מראהו של חברך שעד עתה לא
היה בידי ההזדמנות לסקור. שיער קצוץ כהה, עיניים חומות, עור
שחום - אני מניחה שהוא ממוצא תימני, מבנה גוף רזה וכתפיים קצת
רחבות. נראה טוב, אבל לא כמו אדוני.
אתה שם לב שאני נועצת מבטים ודוחף את ראשי בכוח למטה. "אמרתי
לא לזוז!"
"סליחה, אדוני", אני ממלמלת ואתם ממשיכים בשיחתכם.

אני שומעת פתאום רוכסן נפתח. אתה מסיר את רגליך מעל גבי ומפנה
את ראשי אל בין רגליך. אתה תוחב את כפת ידך אל תוך התחתונים
שלך ושולף משם את כלי-זיינך שעומד כמעט לחלוטין. אני מקווה
מאוד שתגיד לי את מה שאני כה מצפה שתגיד. ציפיתי כל היום לרגע
בו אוכל לגעת בך ולחוש אותך.
"תמצצי, כלבה!", אתה אוחז חזק במחלפות ראשי ודוחף אותו לזין
שלך.
אני פוערת פה משתוקק ומנסה להכיל ככל יכולתי את איברך בתוך פי,
מרטיבה, מלקקת, מוצצת, שואבת. אתה נאנח ואני מתחרמנת רק למשמע
אנחותיך הקלילות, הרעידות וההתפתלויות של גופך. היד מרפה
משיערותיי באיטיות וראשי יכול לנוע בחופשיות-יתר. אני מלקקת את
הכיפה, משתהה על הנקב הקטן, על קו התפר האחורי של כובע הפטרייה
שלך, מרטיבה לרגע את ידי ובמומחיות של אחת הרגילה למצוץ לאדונה
בכל רגע שהוא רק מתאווה לכך ומכירה את הדרך שבה הוא אוהב זאת
בדיוק, אני מניעה את ידי מעלה ומטה תוך כדי שאיבה של הכיפה
שלך. אתה נאנח ואני לא מרפה, ממשיכה לדחוק בך, שתעוף ותשקע
ברכות אל תוך החלום שלך, מעבירה לשון חמקמקה אל הביצים שלך
ושואבת מעט את העור העדין. אתה פולט אנחה בלתי רצונית ואני
מביטה בך מלמטה, מחכה שתביט גם בי, להראות לך כמה שאני אוהבת
להרגיש את הזין שלך תופח בלועי, ממלא את פי ומגרה את בלוטות
הטעם שלי.
אתה מביט בי רק לרגע וממלמל : "אוי, כמה שאת טובה" ולי זה כל
כך מחמיא שאחרי כל כך הרבה פעמים, אני עדיין מרגשת אותך...

בזווית העין, אני רואה להפתעתי את חברך מאונן לעצמו כשהוא מביט
בי מוצצת לך ואני חייבת לציין שזה עושה לי משהו.
אני יודעת שאני יכולה להמשיך למצוץ לך שעות,  לא רק בגלל שאני
כל כך נהנית מזה, אלא כי אתה יכול להחזיק הרבה זמן מעמד.
אתה מרחיק לי את הראש בבת אחת ופי פעור, מחפש את איברך שנלקח
ממנו באכזריות. אתה מביט בחברך ואומר לי: "עכשיו תורו".
אני מביטה בך בתדהמה ואיני יודעת כיצד לבלוע זאת (תרתי
משמע?).
"אני לא אחכה עוד", אתה מוסיף.
אני זוחלת אליו ומביטה באיבר זר לי באורך שונה, בעובי שונה,
בצבע שונה. בטח גם הטעם שונה. כבר שכחתי מה זה למצוץ זין של
גבר אחר. התמכרתי לזין היפה שלך. נוטלת נשימה ארוכה, אתה ביקשת
ממני, נכון יותר ציווית, ותפקידי לבצע. פוערת פה גדול כמו בתור
לרופא שיניים (רק בלי לחשוף שיניים) ומלקקת לאט לאט את הכיפה
שלו. מנסה להתרגל לטעם ולריח השונים, לאמוד את הגודל לא רק
בעיניים, אלא גם בפה. מוזר, מוזר מאוד. מתחילה למצוץ וכבר
שומעת אנחה ארוכה של ציפייה שהתגשמה מהפה שמעליי. אנחה שונה.
אני יודעת שאתה מביט בי, בוחן אותי ואני לא יודעת כיצד להתנהג.
האם למצוץ כמו שאני מוצצת לך? בתאווה, בתשוקה, בשאיפה
למצוינות? או שמא לעשות זאת טוב, אך לא מידי כי בכל זאת מעמדכם
בעיניי שונה? ואולי להתייחס אליו כעל שלוחה שלך? אני ממשיכה
למצוץ ולאט לאט המחשבות מתנדפות לי מהאוזניים ואני עסוקה
בלגרום הנאה וסיפוק לגבר שמחובר לאיבר הזה שבפי. הוא מתחיל
לרעוד ובבת אחת אני מרגישה יד אוחזת בחוזקה בשערותיי ומושכת
אותי לאחור. שנינו מביטים בך בתדהמה ומבטו של חברך ממש מעורר
רחמים.
"שיהיה ברור, רק לי מותר לגמור בפה של הזונה הקטנה שלי ובכל
שאר החורים. במקרים מסוימים- ברשותי בלבד", אתה אומר בקול
תקיף. אני מרגישה את הריגוש הזה בתחתית הבטן והאמת היא, שבלב
קצת יותר.
הוא מאוכזב. מאוד. אתה קם, אוחז בעוצמה בשד השמאלי שלי, יונק
את הפטמה בחוזקה עד שהיא נעמדת ובעוד אני פולטת אנחה, אתה גורר
אותי בעזרתה לחדר השינה שלי.

אתה זורק אותי על המיטה, עירומה ופשוקת איברים. מפשיל את
המכנסיים והתחתונים לרצפה ומסיר באבחה אחת גם את החולצה
הצמודה. החבר עומד מאחוריך בסמיכות לקיר.
אתה נזרק עליי והזין הקשה שלך מתחכך בין ירכיי ואני? בכל פעם
שאני חשה בזין שלך מתעורר לחיים בין רגליי, בד בבד הכוס שלי
מתעורר גם הוא ומתכונן לביאתך בי. לשון מלקקת את צווארי
בעדינות ואתה יודע טוב מאוד שזה גורם לי לרעוד, שאני רגישה שם
כהוגן, אולם אתה ממשיך באיטיות המטריפה הזאת. אני מנסה לסגור
את רגליי עליך כדי להסתובב ולגרום לך לחדול, ברם, אתה מפשק
אותן בחוזקה בעזרת כף יד אחת ובשנייה אתה צובט לי את הפטמה
ומסובב. אני צורחת. השיניים שלך, שיניי טורף נסגרות על צווארי
וננעלות, קרוב לוודאי שהן יוצרות סימנים אדומים וסגולים על
עורי הרגיש. אני מנסה להתנגד ופתאום מרגישה אצבעות מרפרפות
בשקע כפות רגליי. אני מזנקת כמתוך אינסטינקט, אולם אתה אוחז
בשורשיי כפות ידיי ומכריע אותי אל תוך המיטה, בולע את שפתיי
בשקיקה ואני חשה בלשונך בועלת את לשוני, יונקת אותה ומחליפה
עמי מיצים. הדגדוגים לא חדלים ואיני יכולה להתרכז בדבר, מחניקה
צחוקי בתוך פיך הרעבתן, מתגרה מלחץ ידיך על פרקי ידיי. יש לשון
שמתחילה ללקק אותי עד אל ירכיי הפנימיות. אני מעיפה ראשי לאחור
ומתמסרת ללשון ההיא שמתחילה להתקרב באורח מסוכן למקום שמאוד
משתוקק לכך. אתה יורד ממני ומתחיל לעסות את שדיי, ללקק אותם
ולנשוך את פטמותיי.
בינתיים הוא מתחיל ללקק את פנים ירכיי ואת החיבור בין הירכיים
לכוס שלי. הטיזינג מטריף אותי ובא לי לדחוף את הלשון שלו עמוק
לתוכי, אני מרגישה שבא לי לצרוח כשהלשון סוף סוף נוגעת לי
בדגדגן. אני מתחילה לנוע בחוסר מנוחה, יש קרב לשונות על הגוף
שלי, עיסוי, צביטות וליטופים של ארבע ידיים גבריות וגדולות
שעוברות על כל הגוף שלי, מכאיבות לי, מענגות אותי ועוברות על
הגבול הדק שבין שניהם.

הוא מחדיר לי אצבע ומיד לאחר מכן שנייה. אני רטובה כל כך שאני
בטח זולגת לסדין. האצבעות נכנסות ויוצאות במהירות גדולה ואני
מתחילה להתנשף. הפה שלך מתחיל להדרים למטה, מלקק את הפופיק שלי
ויורד לדגדגן שלי ומלקק אותו בעדינות בזמן שהאצבעות שלו חופרות
בתוכי. קשה לי לסבול את זה, את כל סערת התחושות הללו. הוא מלקק
לי את פי הטבעת וממשיך עם האצבעות. אני מתחילה לשקשק כמו מילק
שייק ולרעוד כעלה נידף ברוח של אורגזמה שהולכת ונבנית, הולכת
ונבנית...
הירכיים שלך סוגרות לי את הראש ואני לא יכולה להזיז אותו וזה
מטריף את דעתי. הזין שלך מיטלטל לי מעל הפרצוף והייתי יורדת
לך, אבל אני פשוט לא מסוגלת להתרכז בשום דבר מלבד בהיסחפות.
אני אוחזת חזק בירכיים השריריות והשעירות שלך, צובטת אותן
בחוזקה ושורטת.
"פאקקקקקקקקקקקקקקקק...", אני צורחת ורועדת, מתכווצת לו מסביב
לאצבעות - שתיים בכוס ושתיים בתחת.

אני מתנשפת ושניכם יורדים מעליי, לא יכולה לסבול מגע כרגע
לפחות לכמה דקות עד שאסדיר את נשימתי. הוא הולך להביא לשתות
מים קרים ואתה מביט בי בחיוך, מאושר שהענקת לי סיפוק כזה. אתה
קם ומוציא קונדום מהארנק שבכיס המכנסיים שלך, ניגש אל בין
רגליי, שוכב עליי במלוא כובדך וכבודך ואז מתחכך בי קצת. אני
עדיין רטובה נורא ואתה פשוט מחליק לתוכי באיטיות. החבר שלך
נכנס לחדר ושותה מים, מביט בך מזיין אותי לאט ובעדינות ואני
פשוט פעורת פה ועצומת עיניים, מתמכרת לאותו רגע בו אתה חודר
לראשונה, מרגישה אותך ממלא אותי, מרטיט אותי, מתחכך בי.
החדירות הופכות חזקות יותר ויותר, אגרסיביות משהו. הליאות שלי
מתחילה להתנדף במהירות על ואני ישר נכנסת לעניינים. אתה מזיין
אותי יותר ויותר חזק. אתה יורד ממני ואני עומדת על ארבע. אתה
מזיין אותי מאחור, תופס לי חזק במותניים. החבר שלך נעמד מולי
ואני מתחילה למצוץ, מרגישה את הביצים שלך מצליפות לי על הישבן
והזין שלו ממלא לי את הפה ואני משתדלת לא לנשוך. אתה מביט בי
מוצצת.
"כן, ככה זונה... את אוהבת את זה?", אתה שואל בקול נמוך.
אני מהנהנת כשהזין שלו עדיין בפי מרגישה אותך מפליק לי על
הישבן, הוא מתחמם לי וצורב לי. אתה תופס לי חזק בשדיים ולא
מרפה. אתה זורק אותי ממנו ועכשיו תורו לזיין אותי. מתישהו גם
הוא שם קונדום וכעת הוא תופס לי חזק את המותניים ותוקע את עצמו
בחדות. אני צורחת, הזין שלו ארוך ולא פחות עבה משלך. אתה שוכב
על המיטה, הראש שלך בין הרגליים שלי ואני משתפשפת לך על הפנים,
מרגישה את הזיפים שלך מגרדים את עורי העדין והרך.
אני מתחילה לזיין לך את הפנים ולתת קונטרה לאגן מאחוריי. הזין
שלך ממש קורץ לי ואני פשוט חייבת לרדת לך. אנחנו מתחילים לעשות
69 (למרות שאני שונאת טעם של קונדום בפה) בזמן שדופקים אותי
מאחורה ואין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה ברגעים האלו.

הוא יוצא ממני ונשכב על המיטה כשרגליו משתלשלות מהמיטה. אני
מתרוממת מעליך ויושבת לו על הזין. מתחילה לנוע לאט, קדימה
ואחורה, קדימה ואחורה, מעגלים קטנים, מתרוממת ויורדת, מתרוממת
ויורדת, רוקדת לו על הזין, מוחצת לו את החזה. אני נצמדת לחזה
שלו שמתחכך בשלי, הוא חובט לי על הישבן. אתה מגיח מאחוריי
ומתחיל לטפל בחור השני שלי, מרחיב אותו עם ג'ל ועם האצבעות שלך
בעדינות ובסבלנות אין קץ. הגירוי שלי כל כך עז, עד שאני נפתחת
בקלות. אני מפחדת קצת כי הרבה זמן לא השתמשת בי שם.
יש כמה רגעים של שקט, אני מרגישה אותך עומד מאחוריי ופתאום ירך
ימין שלך ניצבת בצמוד לירך ימין שלי. אני מרגישה את הזין שלך
ניצב בשער, קרוב ונוגע והמחשבה על כך ששניכם תהיו בתוכי מגרה
אותי עוד יותר - אם זה בכלל אפשרי. כמה פנטזתי על הרגע הזה,
כמה ספרתי לך על זה כששאלת אותי על מה אני מפנטזת כשאני מאוננת
ופתאום זה קורה, ככה סתם. אתה מבקיע את דרכך ומפלס את עצמך
לתוכי. אני מתכווצת לרגע ואתה לוחש לי באוזן להרפות. החבר שלך
חדל מלנוע בתוכי, אני ניצבת כפסל, מנסה לפעור את עצמי כמה שאני
רק יכולה. אני שוב פוערת את פי, מרגישה את החיכוך האדיר הזה
במקום בו אין סיכוך טבעי ואתה פשוט מחליק עד הסוף באיטיות, ס"מ
אחר ס"מ עד שאתה מגיע לבסיס. אני חושבת שאני הולכת להתעלף.
אני מרגישה את שני האיברים שלכם צמודים אחד לשני עד להכאיב,
שהדבר היחיד שמפריד ביניכם בתוכי זו בסך הכול מחיצה עדינה ודקה
של עור ושרירים.
אתה יוצא בעדינות ואני נושמת עמוק, נכנסת לטראנס מסוים.  ושוב
נכנס ויוצא, נכנס ויוצא. אני מתחילה להתרגל אליך ואליו ואז גם
הוא מתחיל לנוע, כאילו בתיאום מוחלט ומסונכרן אליך.
אני מתחילה לצעוק ולגנוח כמו שבחיים שלי לא צרחתי, כאילו
אונסים אותי עכשיו, כאילו אני עפה ומגיעה לגן עדן!

אתה שולף אצבע לחה מרוק לדגדגן שלי ומשפשף, מידי פעם מסיר
ונותן לי ליהנות מהחיכוך בגוף שלו. מתחילה להרגיש כדור אש בוער
בתחתית הבטן שלי שמתחיל להיזרק קדימה במהירות מדהימה, אני
מרוכזת בתחושה הזאת, אני פה, אני לא, אני פה, אני לא...
"אוי, אלוהים, אוי אלוהים...", אני שוב מתחילה לפרפר והוא
ממשיך לפמפם אותי.
"אני רוצה שנגמור יחד", אתה לוחש לי. "חכי עוד קצת".
אבל אני לא יכולה, אני הולכת להתפרק לאלפי חתיכות עוד רגע.
"בבקשה, אדוני, תן לי לגמור, אני מתחננת!".
אתה מושך לי בשיער לאחור, העיניים שלי מביטות בשלך הפוך,
הקרקפת שלי כמעט נקרעת ממקומה, מביטה בך בחוסר אונים מוחלט,
נתונה לך, האורגזמה שלי שייכת לך, הגוף שלי שייך לך, הלב
שלי...
"את יכולה...", אתה אומר ברוך ומגביר את השפשוף פתאום ושוב זה
מתחיל להיבנות אחרי שזה הושהה קצת. הבחור למטה - פתאום שמתי לב
- כבר הפסיק לזוז, כנראה שהוא גמר, אבל לי כבר לא היה אכפת,
בעיניי הוא היה רק כלי, הוא היה כלי לא פחות ממני ואולי אפילו
יותר. כלי למימוש הפנטזיה המשותפת של שנינו בה אנחנו השחקנים
הראשיים והוא שחקן המשנה והבמה מתחתיי בינתיים רועדת.
אתה תוקע את עצמך אליי בחדות, בחוזקה, לא מרחם עליי, גורר אותי
לנקודת האל-חזור של שנינו.
אני מתחילה לבכות, קשה לי לשאת זאת ואז אני מתפוצצת עליך בסדרת
התכווצויות שמעולם לא חוויתי, גלי חום עוטפים אותי ואני ממשיכה
לפרכס כשאני מרגישה את פעימות האיבר שלך בתוכי, גומר בי.

אתה מתנשף עליי ואני עליך והוא מביט בי ובך במבט משתהה ומעט
מזוגג.
אני מזיעה כמו בהמה. כולם כל כך דביקים לי פתאום. חם לי, חם כל
כך. למה לא הדלקתי מזגן? אתה מוציא את עצמך באיטיות ופי הטבעת
שלי חוזר פתאום לגודל המקורי. הקונדום מוסר ממך וגם אני
מתרוממת בעדינות, תוך שהוא תופס את הקונדום בבסיסו שלא ייצא.
אתה הולך להשתין וגם הוא. אני מעולפת על המיטה, עוצמת עיניים
ומסדירה נשימה. אני מתה להשתין, אבל אין לי כוח להניע אפילו
אצבע.
הדחה של ניאגרה. מים בכיור. דלת הכניסה נפתחת. מפתח מסתובב
ונועל. עוד הדחה של ניאגרה. מים בכיור. צעדים רכים.
אתה מדליק מאוורר שמפיץ משב רוח מרענן בחדר, מגיש לי לשתות
מהכוס מים קרים ומניח בחזרה על השידה. שוכב לידי ונותן לי
להתכרבל בחיקך. הדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו, זה לישון ולדעת
שאתה שומר עליי ומלטף לי את הראש...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/8/05 15:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל אשוח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה