[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורי גפני
/
הברום ביער הקסום

ביער הקסום היו שלוליות שלוליות בצבע כסף חיור, וכשרציתי, הן
היו בצבע זהב, מבריק ומסנוור. ואני השטתי בהן סירות קטנות
עשויות צלופן צבעוני, וכשהרמתי את עיני, הן ריחפו מיד כמו
פרפרים, ונחתו בשלולית הבאה ושטו בה בלי קול ובלי מאמץ.

כל היער ניגן בצלילים עדינים של פעמוני-כסף קטנים
וציוצי-ציפורים שקטים. וכשרציתי, שמעתי פיכפוך מים זורמים ורוח
בענפי העצים, וקולות צחוק עצורים של פיות קטנות, משחקות בסבך.
ופתאום, כל היער התחיל לרעוד: ברררום, ברררום. ברררום, ברררום.
קול פסיעות כבד נשמע, ומישהו מפלס לו דרך בין הענפים, וקול
נשימתו הכבדה נשמע קרוב יותר ויותר.
ידעתי מי זה. כל היער ידע מי זה. הברום הגיע ליער מן השדות,
גדול וכבד ומלוכלך ומזיע ועייף וחסר סבלנות, הולך ופוסע בחוסר
זהירות, וחיפושיות-כסף בורחות מדרכו שלא ירמוס אותן ופרות משה
רבנו שקופות ותולעי-משי כחולות בורחות בבהלה מפחד רגליו
הגדולות.

רק סירות ניר-הצלופן שלי לא ידעו לברוח, והברום הלך ופסע דרך
השלולית פלאץ' פלאץ' פלאץ' ודרך עליהן ומעך אותן אל תוך הבוץ.
- היי, ברום! - עמדתי וצעקתי לו - עצור מיד!
- מה, מי זה, אה, מי זה קורא לי? - שאל הברום בבילבול, והסתובב
וחיפש אותי מסביב, וכמעט דרך על צרצר סגול שקפץ הצידה בבהלה.
- היי ברום, אל תזוז, אמרתי לך! - צעקתי לו שוב - עמוד במקומך
ואל תעיז להזיז רגל!
הברום עצר במקומו בבת אחת, ורק עיניו זזו ימינה ושמאלה ולמעלה
למטה, מחפשות מי זה מעז לצעוק עליו כל כך. והנה למטה, הוא ראה
אותי. בקושי הגעתי עד ברכיו, כל כך גדול הוא היה, ובקושי ראה
אותי, מתחת לבטן הגדולה שלו.

- למה אתה צועק עלי? למה, מה כבר קרה? - הוא שאל אותי בתמהון -
ומי אתה? ובכלל למה אתה קטן כל כך?
- אני צועק עליך כי דרכת על הסירות שלי, ואתה עושה מהומה ביער
שלי, והיער שלי זה החיים שלי, ולי קוראים אורי, ותיכף אני אראה
לך מי קטן כל כך!
הברום באמת נראה מבולבל, ומרוב מבוכה הכניס את הרגל לעוד
שלולית, ותולעת מים עם משקפים ירוקים קפצה מהשלולית בבהלה
וברחה בקול צווחה דקה: ווייי!

זה כבר באמת היה יותר מדי ואני שרקתי שריקה קטנה. והופ! הברום
התחיל להתכווץ ולהתכווץ עוד ועוד והוא התכווץ כל כך, עד שהמים
בשלולית הגיעו לו עד האף! הוא נעשה קטן כל כך, עד ששפן, שעבר
שם במקרה על סקייטבורד, חשב שזה גזר גמדי וכמעט רצה לטעום ממנו
קצת.
- אורי, אורי, תוציא אותי, אני טובע, תציל אותי - צרח הברום
בבהלה, וקולו נשמע לפתע כמו של גור חתולים אבוד.
התכופפתי אליו והוצאת אותו מהמים. הברום נראה לפתע כל כך חלש
ורטוב ומסכן, והוא התחיל לבכות בדמעות קטנות:    

- אוי, אורי, בבקשה, לא מתאים לי להיות קטן, בבקשה בבקשה, תן
לי להיות גדול בחזרה כמו שהייתי, אני אהיה ילד טוב...
- ולא תבהיל אותי יותר?
- לא!
- ואתה מבטיח לא לדרוך יותר על הסירות הקטנות שלי?
- מבטיח!
- ולא תעשה יותר מהומה ביער שלי?
- אף פעם!
-  ולא תפחיד ולא תפריע  ולא תרגיז?
- אני נשבע לך, אורי!

עוד שריקה קטנה שלי, והברום חזר להיות גדול ושמנמן, והפרווה
שלו רטובה ונקיה, כמו אחרי כביסה. הוא ניער אותה והיער התמלא
בהמון רסיסי-מים קטנים שעפו באור בכל מיני צבעים, וציפור
זכוכית ירוקה, שעמדה על הענף שלידי, פתחה את המקור שלה ובלעה
קצת מים בהתרגשות.
- ועכשו, צא בבקשה מהיער שלי - אמרתי לברום - ובזהירות!
- אבל אני עייף כל כך וחם לי בשדות, ורציתי לנוח לי בצל העצים
ולנמנם קצת - אמר הברום בביישנות - אני מבטיח להיזהר ולא
להפריע לאף אחד. אתה מרשה לי להישאר קצת?
נו, באמת. מי יכול לומר לא לברום ביישן ומתפנק.
- נו, כן, ברום, בבקשה. אם כך, אני מרשה לך. הישאר קצת.
והברום נשכב לו מתחת לעץ-שינה, והפרחים שעל העץ נדלקו וכבו ללא
קול באור עדין, והענפים שלו שמחו ללטף את הברום בחיבה.

ואני ראיתי את הסירות המסכנות שלי, מקומטות ומעוכות באמצע
השלולית שהתמלאה כולה בבוץ, ונשפתי עליהן רוח קלה. ומיד נעשו
המים צלולים ונקיים, והסירות התיישרו מאליהן, ומפרשי
ניר-הצלופן שלהן התמלאו ברוח והן החלו מיד לשוט על המים בשמחה.
 
- אני מרשה גם לך לשחק בסירות שלי - אמרתי לברום, ששכב שם
והסתכל בסירות בעינים גדולות.
הברום הושיט את ידו ונגע באצבע גדולה ורכה באחת הסירות, והיא
הפליגה לה על פני המים. פיה קטנה עברה ועפה לה מעל השלולית,
צוחקת צחוק פעמונים קטן.
- אני נורא אוהב שמלטפים אותי בבטן לפני שאני נרדם - אמר הברום
בקול של ילד קטן.

ליטפתי אותו בפרווה הלבנבנה והעדינה שעל ביטנו. חיוך נעים
התפשט על פניו, ועיניו נעצמו לאט, והוא גירגר לו בשקט, כמו
תינוק. הוא בכלל לא דמה לברום המפחיד שנכנס ליער לפני זמן לא
רב.
וגם אני התכרבלתי לי על הפרווה הנעימה שלו, שהריחה כעת בריח
שושנת-וניל, ונרדמתי לי.

פרפר מבד קטיפה אדום פיזר עלינו שמיכה של פרחים קטנטנים ועף לו
הלאה.



לגוסטבו חזן
23.3.2004







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-"איזה כיף
להיות כבשה"

הפרה המשוגעת


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/05 11:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי גפני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה