זה היה יום חורף, ירד גשם בחוץ. אני כל כך אוהב את הגשם. לא
יודע למה, אולי זאת התחושה של החום בחורף שמתכסים בשמיכה עבה
ומרגישים את הצמרמורת של החום הזאת הנעימה המתפלחת לכל מקום.
אולי בגלל זה... עדיין. לא מסביר למה אני שונא את הקיץ. אולי
זאת השמש והרוח היוקדת והחום הבלתי הנסבל. אני פשוט לא אוהב את
השמש. כדור האש הענק. אהחח... ידעתי שזה יגיע! סוף-סוף! מכינים
את האוכל! והנה הם! סוף-סוף! תפוחי האדמה הסגולים!

היא ישבה על הסלע ובעייניה דמעות. רציתי כל כך לרוץ אליה לחבק
אותה, להבהיר לה כמה אני אוהב אותה, נסיכה שלי, עד כמה אני
צריך אותה בחיי, אחרת אני אמות בלעדייה. יושבת על קצה האגם,
ממתינה לאביר על סוס לבן, אך הדבר היחיד שאני יכול להציע לה זה
אביר על סוס שחור. לא מושלם, אפילו לא קרוב למושלם, אם לא
ההפך. אנחנו שונים כל כך, עולמות הפוכים אבל אני יודע שאנחנו
אמורים להיות אני אעשה את זה! אני...

יש! אמא קנתה אותם סוף-סוף! ריחם המתוק בעודה מקלפת אותם לאט
לאט עם הקולפן הישן של סבתא, מעוכת אותם אחחח.. הריח הממכר הצף
באוויר במשב רוח רענן כמו ההרגשה לאחר לעיסת מסטיק מנטה מרענן
שגרום לך לעיקצוצים קטנים בלשון, הריח המשכר שלא מספיק, לא
משנה כמה, אתה תמיד תרצה עוד ועוד! אחח...  הריח של הלביבות
בעודם מטגנות על מחבת מרוחה בשמן כל כך מתוקות כמו סוכריית ענק
המוענקת לילד קטן בקרקס אחרי שאמו או חברה החדש הצליחו לקלוע
כמה קשים לתוך בקבוק. ופתאום זה הכה בי. מה קשה בזה? סנאי נכה
יכול לעשות זאת!

רץ אליה. זרועתיי פתוחות לרווחה, בא לנשק את שפתייה הרכות כמן
שמיכה מחבקת וחמה ביום חורף קר וסגרירי. היא קופצת אל זרועתיי
בעדנו עומדים על הצוק המשקיף אל אותו אגם שמימיו כמו קריסטל
שקוף והירח המשתקף בו, כמראה החודרת לתוך נישמתך, הנשיקה הכה
רכה, אי אפשר לעמוד בתחושת שפתייה, הם כל כך רכות משכרות,
קוראות לי. " אני כל כך מאושרת! אבל אני חייבת לספר לך משהו...
אני לסבית."

אלוהים! מה זה הטעם הזה? זה לא הטעם שאני זוכר, מה לעזעאל???
זה לא מה שציפיתי. נו, טוב... אני פשוט אלך ואעבור למחשב, אקרא
על עוד איזה זונה שנרצחה באלנבי בגלל שהנהג לא פרט לה את
החמישים, ועל עוד פיגוע שאמא איבדה בו את התינוק, בוכה
בטלוויזיה, ועוד עדה שאומרת את כל מה שהיא ראתה, מתחננת
לפירסום ולכסף, שידחפו בתוכה את הכסף, ולא מוכנה להודות בשקרים
שקיימים בחייה המשעממים שלה בין אונבירסטת תל אביב מגמת משחק
לבין עבודה בבורגראנץ', ואיך שבימי שבת היא מתכרבלת בשירותי
המעונות שלה, לוקחת את חתיכת המראה השבורה מלאת השקרים וחותכת
את עצמה. ואת הכתבת הנרקומנית שמנסה להשאיר את החיים המזויפים
שלה שלמים בזמן שבעלה דופק את המזכירה והבת הקטנה שלה בורחת
ממנה! ושהיא כל יום שואפת עוד שורה ועוד אחת, ומתדנדנת בין
מזרקים לבקבוקי אלכוהול ריקים רק כדי להתחמק מן החיים שלה, כדי
לא להכיר באחריות שלה! זה לא היה החלום שלה, והיא, היא לא
מצליחה לברוח.

מה??? כל הזמן הזה את ידעת שאת לסבית??? אני נלחמתי באבירים
לזכות בך! עברתי יערות שלמים, חציתי אגמים וימים ואת אומרת שאת
לסבית? כלבה! את יודעת מה עשיתי בשבילך??? "זה לא אשמתי" היא
אומרת, לא אשמתך? בואי נראה. כמעט נהרגתי כדי להיות איתך אהה
וכמובן! את לסבית! עכשיו זה הגיוני אני מתנצל! אם את לא תהיי
שלי את לא תהיי של אף אחד. או אחת! ובתוך שנייה ראיתי את
הפתרון מול העיינים. נגיעה אחת קלה, והיא עפה... או יותר נכון
עפה מהצוק לתוך האגם... אבל לצערי היא לא פגעה באגם. היא פגעה
בסלעים. נו, לא נורא. למי אכפת? אני פשוט אחזור לחיי הרגילים
ואלך לבר המקומי ואשתכר כדיי להכחיש את השקרים שלנו בכל היום
שנדחפים עוד ועוד יותר עמוק כמו פיטום של ברווז בכדיי לאכול את
כבדו השמן והמלא רעל! למה אני אחזור? לבית הקר שלי? לשקר הגדול
שמכסה את כולנו כגל ענק? לא. לתוך מקומי האמיתי. לתוך זרועות
המוות. ובתוך שנייה קפצתי. הרגשתי כל כך משוחרר, אתם יודעים מה
אומרים - שהקפיצה זה הדבר הקשה ביותר? שטויות. הם מעולם לא
קפצו באמת. זה רק הנחיתה שקשה. הקפיצה - זה החלק הכי טוב. אבל
אל תספרו לאף אחד. אחרת יהיו יותר מדיי גופות על סלעי האגם.
מסכן המנקה!

ומה לעשות? זה לא ישתנה! אז למה שאני לא אשתנה... ולא, לא
אשתנה למעודדת חסרת מוח שבכל פעם שרואים אותה רמת האי קיו שלך
צונחת ב-10 נקודות וכל מילה שלה נוטפת בבוז טהור של סרקסטיות,
זנות וסנוביות. אז כן, אני אשפיע על העולם, ואני אעשה זאת?
'איך' אתם שואלים? בקלות. אהיה כוכב פופ בלהקת בנים דפוקה
ואכתוב שירים. אבל עם מסרים סודיים. ואחר כך, אחרי אלבום
פלטינה אחד שנקנה על ידי כסף, מלא דם ובצע ובנות 10 מעריצות
שאוהבות אותי רק בשביל המראה שלי - אהפוך לכוכב רוק. ואז אהיה
עצמי לגמריי. ואני אצליח אל תדאגו לי. אני יודע מה יקרה, את
העתיד שלי ידעתי כבר מזמן. אז אולי כדאי שתתעוררו מן החלום
שלכם ותראו את העתיד שלכם