ווווווווש!!!
אתם שומעים את הצליל הזה? כן? שומעים את זה?
זה הצליל שלי נשטף לאסלה! פשוט זרקו אותי לאסלה והורידו את
המים, מילולית!
לא יודע... אני פשוט לא הייתי מוכן לזה.
חשבתי - רק אלוהים יודע למה! - שהחיים יהיו קצת יותר הוגנים.
שלא תחשבו שאני סתם מתבכיין. לא היתה לי ילדות קלה. אני לא
חייתי באיזו בועה מוגנת.
מגיל שעה הייתי צריך לדאוג לעצמי. מהרגע שפתחתי את העיניים
ראיתי את העולם כפי שהוא. אכלתי חרא כמו כולם סביבי. לא היתה
לי מיטה רכה לישון בה, ישנתי ברחוב עם כל המשפחה שלי. וגם לא
הייתי בן יחיד; ההורים שלי השריצו ילדים בקצב ונדמה היה שכל
פעם שאני מפנה את הגב, נוספים לי עוד כמה אחים חדשים.
לא היה לנו הרבה לאכול, רוב הזמן נאלצנו לאכול מהאשפה. אבל במה
שהיה לנו התחלקנו שווה בשווה.
אבל אני ראיתי את כל האחים הגדולים שלי נשארים באותו מקום
ובאותו מצב, ממשיכים לאכול חרא בדיוק כמו ההורים שלי ואני
החלטתי שאני לא נשאר שם לספוג את זה עד סוף חיי, להשתקע שם
ולהשריץ מליון צאצאים. לא, אני אצא לעולם הגדול ואני אצליח!
שוב פעם - אל תחשבו שאני לא מציאותי. אני יודע שהעולם הוא מקום
קשה ותחרותי, אני מודע לכל ההפליות והדעות הקדומות.
חשבתי שאם רק ארצה מספיק, אם רק אשתדל מספיק ואעבוד מספיק קשה
- לאף אחד לא ישנה באמת מאיפה באתי או שאני קצת שונה.
אז למדתי בכוחות עצמי, עשיתי מחקרים וניסויים והשקעתי מאמצים
כבירים ולבסוף מצאתי את מה שהאמנתי שיהיה קרש הקפיצה שלי: אני
המצאתי את המעבד הממוזער ביותר בעולם כיום - מעבד כ"כ זעיר שבן
אדם לא יצליח לראות אותו בעין בלתי מזוינת ממרחק חצי מטר.
אז הכנתי את התכניות ושלחתי אותן לביל גייטס. התגובה היתה
נלהבת מאוד ואחרי התכתבות לא מאוד ארוכה באי-מייל הוא זימן
אותי לפגישה בארבע עיניים, ביקש שאביא את התוכניות המלאות ואת
האב-טיפוס ושאתחיל לחשוב על השכר שאני רוצה לקבל.
"תחשוב בגדול ילד, השמיים הם הגבול בשבילך!" הוא כתב לי.

בכל אופן, ברגע שהגעתי לפגישה מיד צצו הדעות הקדומות האלו
ולפני שהספקתי להגיד משהו או אפילו לזוז כבר זרקו אותי! אפילו
לא הקשיבו לי! רק בגלל דעות קדומות מטופשות!
זרקו אותי לאסלה והורידו את המים! מילולית!
רק בגלל שאני לא כמוהם?! רק בגלל שאני קצת שונה?!
רק בגלל שאני ג'וק?!