עוד חודש ושבעה עשר ימים בדיוק יש לי יומולדת תשע עשרה, ואני
עדיין בתול. שלושה חודשים בצבא, חמישה חודשים אחרי סיום
התיכון, ואני עדיין בתול. ונראה לי שאני היחיד שעדיין בתול
בגיל הזה בכל העולם הקטן והמסכן הזה.
שלשום פגשתי את נועה, פגישה וירטואלית אומנם, אבל בתקופה שלנו
פגישה וירטואלית היא פגישה לכל דבר. היא נראית לא רע, זאת
אומרת אם הייתי פוגש אותה ברחוב לא הייתי מסתכל עלייה, אבל על
מסך המחשב זה שונה.
כמו לכל בחורה, סיפרתי לה את הבדיחה הידועה שלי על הסרטן, אבל
היא גם לא צחקה ממנה. אני דווקא ממש אוהב אותה, אבל אף אחת לא
צוחקת. אף אחת חוץ מרונית.
הייתי בטוח שהפעם הראשונה שלי תהייה עם רונית, היא יפיפייה,
אהבתי אותה המון. תמיד תיארתי שהפעם הראשונה תהייה מאוד
רומנטית, עם הרבה נרות, שהיא תלבש משהו סקסי ולפני שנכנס למיטה
אני אגיד לה כמה שאני אוהב אותה וכמה שטוב לי איתה, והיא
כמובן, תחזיר לי.
אבל נפרדנו.
ועכשיו אני יכול להיגאל מהבתולין רק בעזרת נועה.

חברים שלי כל הזמן לוחצים עליי שאני אביא להראות להם אותה. אבל
אני לא מסוגל. ברונית הייתי מתגאה, רציתי לדחוף אותה לכל חור
שיצאנו, שיראו ויקנאו שיש לי חברה כוסית. אבל נועה?! אני מעדיף
להחביא אותה, וכמה שיותר רחוק מהבית שלי. אפרופו בית, היא בכלל
לא גרה בתל אביב, היא גרה 53 קמ"ש צפונית ממני. ועם זה לא
מספיק, אז היא מדברת כמו פרחה. אני יודע שכל מי שקרוב אליי
יהיה מאוכזב טיפה מהעניין, אני בעצמי אהיה. אבל אני חייב לסיים
עם זה. כולם מכירים אותי בתור גיא הרומנטיקן, האחד שמחכה רק
ל"אחת", אבל אני. אני חייב שמישהי תיגאל אותי כבר מהמצב הזה כי
רונית לא תיצור איתי קשר בזמן הקרוב, והזמן מתקתק...

אז היום אני נוסע לנועה. אני אפילו טיפה מתרגש, אבל לא ממנה,
אלא מעצם העובדה שזו הפעם הראשונה. מעניין אם היא בכלל תטרח
לשים איזה דיסק טוב במערכת. שירים שקטים, שלפחות יעשו אווירה
רומנטית. אני לא יודע אם לספר לה בכלל על זה שאני עדיין בתול,
שלא תברח לי, ההזדמנות האחרונה שנשארה לי.

החדר שלה היה די שומם, חדר שאופייני לכל פרחה ממוצעת, בקושי
החלפנו מילים. הדברים זרמו ממש מהר. היא הפשיטה את עצמה ואז גם
אותי... זה הכניס אותי לאקסטזה רצינית, היא ישבה שם עירומה
מולי. נקבה עירומה עם רגליים פשוקות יושבת מולי ומחכה שאני רק
אכנס בה. היא מחכה לי. לזין שלי, שכבר מחכה לפלוט את מה שהחזיק
בעצמו שנים כה רבות. התקרבתי אליה, תפסתי אותה בקלות, נישקתי
אותה, ואז נכנסתי לתוכה, הכי עמוק שהטבע מאפשר לי. זה אומנם לא
רומנטי, סקס נטו, וחוץ מצלילי הפלאפון שלי אין שום צליל שבוקע
מהמערכת, אבל אני מרגיש את זה, את פעימות הלב ההולכות וגוברות,
הזיעה הקלה שמצטברת על הגב העליון והמצח, ואת ההרגשה הזאת של
פיצוץ, שבא לך לזיין חזק. הכי חזק שאפשר. פשוט לקרוע אותה. ואז
האנחה הזאת. האנחה שאחרי.

האקט נגמר תוך שניות ספורות, הרגשתי כל כך הרבה דברים שלא
הרגשתי בחיים שלי, במשך ה-19 שנים האלו.

נועה נרדמה ממש מהר, ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, פתאום
נזכרתי שהפלאפון צלצל. בטח החברים, רוצים להיפגש לאכול איפשהו.
עכשיו גם אני יכול לספר על הזיונים שלי ולא לשבת בצד כשכולם
מדברים על זה...
אני מרים את הפלאפון, ועל הצג רשום: '2 שיחות שלא נענו
מרונית'.