New Stage - Go To Main Page


יום שישי. 3 בבוקר. הפעם האחרונה שכתבתי לעצמי הייתה לפני
שנים. נתקפתי צורך. ישבתי עד עכשיו עם נורי ברכב שלו ודיברנו.
הבנתי עד כמה הוא מדהים. אחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי
(וכנראה אכיר) בחיי. התחבקנו. וזה גרם לי לחשוב...
השיר של ארכדי דוכין, "נאמר כבר הכל" מתנגן עכשיו ברדיו. תחנה
לא ברורה, נתקעתי על השיר. יותר מדי אירוני.
החלטתי ביום היסטורי זה שאשתנה.
אהיה אדם טוב יותר, עם "שמחת חיים", כמו שאמא מגדירה זאת.
אני רוצה להיות בנאדם פשוט יותר, פחות מסובך. עם פרופורציות
וראיה מפוכחת קדימה, אדם רגוע, רוחני ומלא שלווה פנימית. אבל
לא מה"שלווה" הזו שמשיגים משבוע וויפאסנה במדבר, או ה"רוגע"
שיכול להיות מנת חלקו של כל אדם מן השורה תמורת 1500 ש"ח בלבד
בסדנת רוחניות והרבה אומים. אלא השלווה שמגיעה עם השלמה אמיתית
של מי שאני וההבנה של מה באמת חשוב בחיים הקצרים האלה. הרוגע
שמעטים מאיתנו זכו להיוולד איתו ואחרים למדו לסגל אותו לעצמם
בעקבות חוויות מעצבות. אני רוצה לחוות חוויות מעצבות (כי
הסיכוי שאני אוולד מחדש הוא קלוש)...
אני רוצה להיות מודעת לעצמי - ליתרונות ובעיקר לחסרונות, אבל
לא יותר מדי מודעת. יש דברים שעדיף להתכחש אליהם.
אני רוצה לדעת לקבל ביקורת, להפנים מחמאות ולאבק מעלי הערות או
העלבות שאין בהן תוכן ולא נועדו כדי להפוך אותי לאדם טוב
יותר.
אני רוצה לא לנתח, לא לקרוא בין השורות ולהיות בטוחה בעצמי ועם
זאת, אני רוצה להיות בעלת אינטליגנציה רגשית (מה שזה לא יהיה)
ולהבין מה לומר ומתי.
אני רוצה להתאהב רק במי שמתאהב בי. אני רוצה לדעת לבצע סינון
מושכל שלהם.
אני רוצה לאהוב כמו שמעולם לא אהבתי.
אני רוצה להיות בת טובה, חברה טובה, בת זוג טובה ומאהבת טובה.
אני רוצה להיות טובה במקצועי. לא להשקיע בו יותר מדי זמן ולא
פחות מדי. לדעת לייעל את הזמן.
אני רוצה להכיר הרבה אנשים ולהחזיק קרוב את החברים הבאמת
קרובים. לדעת לזהות מכולם את החברים הבאמת קרובים.
אני רוצה להיות פחות רגישה לבעיות שלי ויותר רגישה לבעיות של
אחרים. אני רוצה שאנשים שאני אוהבת ומעריכה יידעו את זה. ואלה
שאני לא - שלא ידעו.
אני רוצה לא לדאוג כי אם דאגתי וקרה - הרי שהדאגה לא מנעה מכך
לקרות. ואם דאגתי ולא קרה - הרי שדאגתי לחינם.
אני רוצה להכיר אנשים מיוחדים ולא להתחרט. אני רוצה לחיות.
אני רוצה להרים ראשי מול הבעיות, להתמודד עם הכאב ולהביט אחורה
בגאווה. בעידן בו הטרנד החדש הוא ביקור שבועי אצל הפסיכולוג,
להתמודד עם הבעיות שלך לבד באמת נחשב להישג. למרות שלפעמים
הטרנד הזה מאוד מפתה...
אני רוצה להרגיש (ואולי גם להיות) שפויה ונורמלית. אבל מצד שני
אני לא רוצה להיות שונה מהכלל...
אני רוצה שאמא ואבא יהיו גאים. אני רוצה להיות שלמה. שלמה עם
עצמי ועם אחרים.
אני רוצה להיות מאושרת.
אבל יותר מכל... אני רוצה להפסיק עם המודעות העצמית הזו. כי
היא פשוט הורגת אותי...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/3/05 10:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל סמארט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה