גברותיי ורבותיי, אני מרשה לכם לזוז לצדדים ולפנות מקום במרכז
הדרך, כי כעת הוא הגיע. אתם לא צריכים לחכות עוד. מתוך עשרות
שנים של תסכול, לא מעט רגעים של יאוש, זעם ואפילו מספר שעות של
אהבה, הוא בוקע מתוך ביצתו. בוקע, כקרפד הבוקע בביצתו. מלך
הביצה הגיע. קבלו אותו:

לא מעט שנים הוא סבל. הלך בצל הבדידות בתלם שרק מעטים הלכו בו
ואף אחד מההולכים בו לא עשה זאת מרצון. תלם הבודדים הוא קרא
לזה. רק בני זונות עם עור של קרנף ואופי של פיל יכלו ללכת בתלם
הזה. זו הייתה דרך ייבשה, דרך אומללה, יש האומרים שאפילו דרך
שהורגת. אך כמו שכבר כולנו שמנו לב, כל אדם מתייחס לדרך שהוא
צועד בה בצורה שונה. אלוהים ראה בנו עם נבחר. היטלר ראה בנו תת
גזע מקולל. כל אחד ודעותיו שלו. אך הדרך שלי, איננה הרסה אותי.
לתקופה ממושכת היא רק פירקה אותי לתתי חלקים, מפרדת כל איבר
ועצב בגופי, מלמדת אותי להכיר את החסרונות שבי שדאגו להזכיר לי
מדי יום. דואגת לפרך ולשעבד אותי בכל דקה, אך אם זאת להכיר את
המערכת שבחוץ. כי אני - התחשלתי.

וכך יצא, שבמקום שאותם עלובי נפש אשר עמדו בתלם חיי וניסו
לחסום את התקדמותי ורצו לייאשני, אני כעת עומד על ראש הגבעה
שלהם ומלגלג על כולם מלמעלה. החיים הם כקנה סוף הזע ברוח- לרוב
אתה מתנדנד בסערות ארוכות, אך בסופו של דבר אתה מגלה שגם הרוח
שהניעה אותך נעלמת- ואתה נשאר באותו המקום.

ובכן אנשים, די לדיבורים. כפי שאמרתי, זוזו לצדדים ותעשו מקום.
אני יודע, זה מאוד צפוף וכולנו צמאים לעמוד במרכז הכס אך לא
לכולנו יש את האפשרות. רק למעטים ובעלי יכולת. כעת, כשגנבתי
מכם את עיניכם למספר דקות והן מרוכזות כולן רק בי, אוכל להגיד
לכולכם- תתרגלו לשמוע את קולי. הוא יהדהד למרחקים. תזכרו שאתם
זכיתם לצפות בעלייתי, כשם שסוקרטס זכה לראות את אפלטון. אתם
אחיי- הולכים לעלות איתי למעלה, אל קצה השמיים.

אם השמיים הם הגבול, הרי שאני הולך לשבור את הגבול לרסיסים.

גברותיי ורבותיי, אני שמח להציג לפניכם:

גיא עמק!