נקיתי, סדרתי, הכנתי לה מקום בחדרים, כמו לחשובה באורחים.
בדמיוני אף רחפתי בלובן שמלה מתבדרת עם רוח -
פרושת זרועות ובת-שחוק אל חיקה הבטוח.
בתום יום בפני ערב
חתם העדרה את חגה
והיא נותרה לי המית בלוז
בקולו של זמר נשמה.
במקומה, כאורחת לא קרואה, מתרווחת עצבת מנמנמת
עמוק בתוך הלב, משל משכן הוא לה - עד השנה הבאה.
YP
14/2/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.