כל בועת קצף בי אני מרגישה
כל גרגר מים
כל נושם נוזל
שחי בתוכי
  אני ענקית
  ולא גדולה מספיק.
יצוריי משקפים שמיים
ואמרו בהתחלה - פוצלנו לשניים
אף את השמש חלקנו.
כשהיא אוספת את חומה קופאים מעמקיי
הנצנוצים הם כעת
מעיניי
והסהר מלבין התיפחויותיי,
געגוע עז מתגלגל בכל גל נושא דמעות
געגוע לדרור סגלגל
אני רציתי לגדול.
   אולי התמתחות טובה
רק מעט מעבר לשוליים
       כדי שאוכל להכיל
        כדי שלא אתפוצץ
ביקשתי אך לגדול.



"ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא  בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו
ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים  ואמר עד-פה תבוא ולא תסיף
ופא-ישית בגאון גליך" (איוב ל"ח)